שיא השיאים של החוצפה הישראלית נרשם השבוע בדיון על עתיד הקואליציה בבג"ץ, כאשר השופט יצחק עמית גלגל עיניים לשמיים ושאל: "נו, זה הדבר הכי דחוף בעידן הקורונה?". המילה "זה" התייחסה לאותם סעיפים בהסכם הקואליציוני הדנים במינוי שופטים. היו הרבה נושאים בהסכם הקואליציוני, אבל דווקא הנושא הזה זכה לתשומת לבו של השופט עמית, ולא בכדי.
המכנה המשותף לכל מי שהשתתפו בריקוד המשפטי בבג"ץ היה הרצון לא להיתפס כשהם דורכים זה על אצבעותיו של זה במהלך הדיון. כולם ידעו לשם מה הם נכנסים לחופה, אבל לכולם היה חשוב שלא להיראות גסים ולא לנפנף בסיבותיהם. הסיבות, אגב, אינן זהות.
לשופטי בית המשפט חשוב לשמר את מרכז הכוח שבנו לעצמם במשך עשרות שנים. לגוש הימין חשוב לרסן את הכוח הזה. על הפרק עומדים מינויים של חמישה שופטים חדשים לבית המשפט העליון במהלך הקדנציה הבאה. חמשת השופטים יכהנו ויפסקו במהלך 10־20 השנים הבאות. בהתחשב בעובדה שהרכבו של בית המשפט העליון חורץ גורלות בענייני הפרט ובעניינים לאומיים ראשונים במעלה, הרי שמינוי השופטים החדשים ישפיע בהכרח על צביונה ואופייה של מדינת ישראל במשך יותר מדור.
אנו עדיין קוצרים כיום את פירות הבאושים של תקופת כהונתו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק. המתח בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת שובר שיאים חדשים בכל פעם מחדש בשל האקטיביזם השיפוטי שהנחיל ברק לשופטים שבאו אחריו. השפל הנוראי שאליו הגיע אמון הציבור במערכת המשפט על רקע ההתערבות הבוטה של מערכת זו בנושאים פוליטיים, הינו חסר תקדים ומגיע עד כדי ערעור יסודות הדמוקרטיה.
אז האם זה מה שחשוב בימי קורונה? כן, זה מה שחשוב בימי קורונה, בימי מלחמה וברגעי חירום מכל סוג, משום שהתהום הפעורה בין הרשות השופטת למחוקקת הוא מצב חירום בפני עצמו.
עורכי הדין שהשתתפו בדיון בבית המשפט וייצגו את הליכוד וראש הממשלה, הילכו על בהונותיהם על מנת להימנע מפגיעה ישירה בכבוד בית המשפט. השאלה המיתממת של השופט עמית הייתה בגדר פרובוקציה, שנועדה לשים על שולחנו של בית המשפט את המניעים הפוליטיים לסעיפי ההסכם הקואליציוני בשאלת מינוי השופטים. הדוכן היאה להשמעת המניעים הפוליטיים הללו הינו דוכן הנואמים במליאת הכנסת או טור פובליציסטי בעיתון, ולא ספסל הטוענים באולם בית המשפט העליון.
אז אני מתנדב כאן לשבור את הקודים של הנימוס המשפטי, שמצליחים לייצר ערפל סמיך מעל נושא מינוי השופטים, ולהציג לציבור את התמונה הפוליטית המלאה בנושא זה.
השיטה האמריקאית
הוועדה למינוי שופטים מורכבת מתשעה חברים: שני נציגי ממשלה, שלושה שופטי בית המשפט העליון, שני נציגי לשכת עורכי הדין ושני נציגי כנסת, שלעתים אחד מהם נציג האופוזיציה. על מנת לאשר מינוי שופט לבית המשפט העליון דרושה תמיכה של שבעה מחברי הוועדה. מכאן ואילך זהו חשבון פשוט.
על מנת שגוש הימין, שהינו הגוש הגדול בכנסת, יזכה להשפעה בוועדה למינוי שופטים המתהווה בהסכם הקואליציוני, עליו ליהנות מתמיכה של לפחות שלושה חברים בוועדה. אם לא כן, יוכל גוש השמאל להעביר כל שופט שירצה, ובכלל זה את מינוים של חמשת שופטי בית המשפט העליון. נציג מהממשלה ונציג מהכנסת נותנים לגוש הימין בסך הכל שני חברים ואפס השפעה על מינוי שופטי הדור הבא.
בניסיון להבטיח לעצמה השפעה של מיעוט המסוגל ליצור גוש חוסם - ביקשה מפלגת הליכוד לבטל את הנוהג שאחד מנציגי הכנסת בוועדה יהיה חבר האופוזיציה. נחזור לחשבון הפשוט: שלושה שופטים בוועדה מבטאים את רצון מערכת המשפט. באופן מסורתי, שני נציגי לשכת עורכי הדין מתגייסים לצדם. יחד עם נציג ממשלה אחד מגוש השמאל - הגענו כבר לשישה. אם נוסיף את נציג האופוזיציה - הרי שגוש השמאל נהנה מייצוגיות יתר ומהשפעה מוחלטת. למעשה, מבנה הוועדה למינוי שופטים מנציח רוב של גוש השמאל ועמדותיו במערכת המשפט. זאת בניגוד גמור לרצון העם, כפי שבא לידי ביטוי בבחירות לכנסת.
העם רוצה לראות איזון בבית המשפט. הציבור הציוני במדינת ישראל הביע בשלוש מערכות בחירות את רצונו בשינוי מהותי במערכת המשפט. ללא השפעה בוועדה למינוי שופטים, אנו מגיעים למצב אבסורדי של עריצות המיעוט.
11 שופטים התכנסו כדי להילחם שכם אל שכם על מה שהם מבינים שהוא מעוז השלטון האמיתי של השמאל. את מאבקם על המשך שלטונם במדינה, אף על פי שמעולם לא נבחרו על ידי העם, הם מתכוונים לבצר באמצעות הוועדה למינוי שופטים. אם זה לא הנושא הכי חשוב בתקופת הקורונה, מדוע רמזו שבנושא זה הם מתכוונים להתערב?
גם הרמז ששלחו בעניין זה לעורכי הדין המייצגים את הליכוד ונתניהו נועד לאחז את עיני הציבור. בעזות מצח ממש, הם ניסו לרמוז שביטול הנוהג למתן ייצוג לחבר כנסת מהאופוזיציה בוועדה למינוי שופטים מפר את האיזון בין הקואליציה לאופוזיציה, בין זכויות הרוב לזכויות המיעוט המיוצגות בכנסת. אין שקר גדול מזה.
כאמור, ככל שהדברים נוגעים להרכב הוועדה למינוי שופטים - האיזון הנדרש הוא דווקא לטובת הרוב שנבחר בבחירות דמוקרטיות. הענקת נציג נוסף לאופוזיציה - משמעותה עיוות מוחלט של רצון הבוחר. מערכת המשפט וגוש השמאל ישתלטו לחלוטין על הוועדה למינוי שופטים. בכך תיגזל מגוש הימין אפילו כבשת הרש. כל הדיבורים על איזון, כשהם באים מפיהם של שופטי בית המשפט העליון בסוגיית הוועדה למינוי שופטים - הינם בגדר מסך עשן. תעמולה כוזבת. שימוש במכבסת מילים כדי להסתיר מניעים פוליטיים נסתרים, המעוותים את רצון העם.
התערבות של בית המשפט בסוגיה הזו הינה בגדר "אנטי־דמוקרטיה" במסווה של טיעוני איזון דמגוגיים. אם בג"ץ מעוניין להכריע ולקבוע באמצעות מבנה הוועדה למינוי שופטים את מערך הכוחות הפוליטי בתוך הוועדה - זה יחייב את גוש הימין לשידוד מערכות ולמעבר פאזה במאבק על דמותה של מערכת המשפט.
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הסוגיה במקרה הזה תהיה לפרק את ההסדר הקיים למינוי שופטים וליצור הסדר חדש לחלוטין. לא עוד מינוי שופטים בוועדה, אלא מעבר לשיטה האמריקאית.
בארה"ב השופטים נבחרים על ידי הנשיא, אצלנו הם ייבחרו על ידי הממשלה. שופטים לא צריכים למנות שופטים. לא עוד "חבר מביא חבר". זה מתאים לתקופת מפא"י ההיסטורית, לא לימינו אנו. אז מה אתם אומרים, האם נאפשר לקורונה להיות מסווה למחטף מצד מערכת המשפט, שינשל את הרוב הדמוקרטי מהשפעה של ממש על החיים במדינה? אני אומר שמספיק שהקורונה תוקפת את מערכת החיסון של הגוף, לא צריך לאפשר לה לתקוף גם את מערכת החיסון הלאומית.