פספסתם את בית המשפט העליון בשידור חי באחת העתירות החשובות של התקופה האחרונה? אל תתבאסו. לרוב האנשים שהם אינם עורכי דין -ויש עוד שניים שלושה כאלה בארץ- הדיון נשמע כך: "!@#$#$% סבירות !@#%^ חוק יסוד %$#@! ראש הממשלה".
דווקא ההחלטה של בית המשפט העליון מאוד ברורה, ולא בכדי. כי מבין כלל הטענות המורכבות על סעיפי החוק השונים, בפסק הדין החזיר אותנו בית המשפט העליון לרציונאל הפשוט והבסיסי ביותר של כל דמוקרטיה באשר היא. העם בוחר במנהיגיו. בית המשפט העליון מכיר בכך שהמלצת חברי הכנסת על בנימין נתניהו לראשות הממשלה היא איננה גחמתם הלא הגיונית של חברי הכנסת עצמם, כי אם רצון הבוחר. חברי הכנסת הם בסך הכל צינור דרכו מתורגם רצון הבוחר בקלפי.
הישירות בה כתב בית המשפט העליון את האמירה הזו מעלה קצת גיחוך, כי היה זה עו"ד מיכאל ראבילו - בא כוחו של ראש הממשלה- שאמר את הטענה הזו בפשטותה ההגיונית, תוך שנקב במספרם של בוחרי מפלגות הקואליציה המיועדת וביקש משופטי העליון שלא להתערב בשיקול הדעת שלהם. אלא שדווקא הוא ננזף על ידי הנשיאה חיות ונתבקש שלא להמשיך בטיעון ה"פופוליסטי" לדבריה. עם קריאת פסק הדין נראה כי הטיעון הוא אולי פופוליסטי, אבל לא כל מה שפופוליסטי הוא בהכרח שגוי.
ואם תרצו בכל זאת להתעמק יותר בפסק הדין, תמצאו שבית המשפט החיל על עצמו הלכה עליה דן ביחס למינוי לרשות הממשלה. נסביר: במסגרת פסק הדין דן בית המשפט העליון בהלכה האומרת "כשירות לחוד, ושיקול דעת לחוד", שזה בעצם לומר "גם אם לפי החוק הוא יכול להיות ראש ממשלה, זה לא אומר שזה נכון למנות אותו להיות ראש ממשלה". מבלי להיכנס לסוגיה -הסבוכה ממילא- אם העיקרון הוא נכון או לא, נסביר שהרציונאל הוא שמינוי לא ראוי לתפקיד כזה או אחר עלול לפגוע באמון הציבור ברשויות השלטון.
הרציונאל הזה בוודאי לא מופיע בפסק הדין במפורש, אבל די ברור שהעיסוק בו ביחס למינוי לרשות הממשלה השפיע גם השפיע על שופטי העליון עת ישבו והחליטו לדחות את העתירות. אחרי שהרחיבו את כוחם -לגבולות דמיוניים- וקבעו שהלכה למעשה הם יכולים גם יכולים לבטל ולהתערב גם בחוקי יסוד, בוחרים שופטי בית המשפט העליון -זו הפעם בלבד- לרסן את עצמם.
הם עושים זאת מאחר וגם הם רואים שהתערבות ופסילת חוק יסוד, לצד רמיסה גסה כל כך של רצון הבוחר בקלפי, תוביל לקריסת האמון (הרעוע בלאו הכי) של הציבור במערכת המשפט. סמכות לפסול יש, רצון בעת הנוכחית- אין. למרות הדחייה של העתירות חשוב לזכור שהסיפור האמתי הוא עצם הענקת היכולת לבית המשפט העליון להתערב גם בחוקי יסוד. ואם לא היום, אולי מחר. תפיסת בית המשפט העליון את כוחו מעניקה משמעות חדשה לסיסמת הצנחנים הידועה "אין לא יכול-יש לא רוצה".