השקופים האמיתיים, אלו שממש לא רואים אותם, הם הולכי הרגל במעברי החציה. לפני כשבועיים נהרגו שני הולכי רגל בתאונות דרכים בחיפה ובגבעתיים. ביום שני שעבר נהרגה אישה בשנות ה־60 לחייה כאשר חצתה את הכביש במעבר חציה ברחוב אבן גבירול בתל אביב ומספר שעות לאחר מכן, ילד בן ארבע נהרג וסבתו נפצעה קשה כאשר חצו את הכביש במעבר חציה ליד גן החיות התנכ”י בירושלים. בשבוע שעבר, בלילה שבין שני לשלישי נהרגה הולכת רגל בנתניה בתאונת פגע וברח.

25 הולכי רגל נהרגו מתחילת השנה, יותר ממחציתם הם ילדים וקשישים – שתי אוכלוסיות שנמצאות בסיכון גבוה להיפגעות בתאונות דרכים. ממתי הולכי הרגל הפכו לשקופים? התהליך הואץ מאוד בשנים האחרונות. ניתוח שעשינו באור ירוק הראה כי 54% מהולכי הרגל שנפגעו.

ב־2003 כאשר חצו את הכביש נפגעו במעבר החציה, המקום אשר אמור להיות הבטוח עבורם. עם השנים שיעור הולכי הרגל שנפגעו במעברי החציה טיפס באופן קבוע. ב־2010 הנתון כבר עמד על 64%, ב־2015 על 75% ואילו ב־2018 הוא עמד על 79%. מלכודת מוות.

מעבר חציה משובש בבי''ס בבת ים (צילום: אור ירוק)מעבר חציה משובש בבי''ס בבת ים (צילום: אור ירוק)

בכלל, מדינת ישראל היא אחת המדינות שהכי מסוכן ללכת בהן ברגל. ישראל ניצבת במקום הרביעי הגרוע באחוז הולכי הרגל ההרוגים מסך כל ההרוגים מתאונות דרכים, מבין מדינות ה־OECD. רק יפן, צ’ילה וליטא הציגו נתונים גרועים יותר. 31% מסך ההרוגים בישראל מתאונות דרכים הם הולכי רגל, בעוד הממוצע במדינות ה־OECD נאמד בשיעור של 20%.

ואילו המדינה מפנה אצבע מאשימה כלפי הולכי הרגל עצמם. הכי קל להאשים שוב את הגורם האנושי מבלי לקחת אחריות. ידוע וברור כי ילדים וקשישים הם האוכלוסיות שנמצאות בסיכון גבוה להיפגע כהולכי רגל. ידוע שמעברי החציה הם נקודת התורפה. ידוע שהרוב נפגעים ברחובות הערים וידוע גם אילו רחובות הם אדומים ומרובי נפגעים. באותם מוקדי סיכון עירוניים יש לשפר את התשתית כך שתרסן את מהירות נסיעת כלי הרכב ותציל את חייהם של הולכי הרגל, גם אם נהג הרכב לא נתן להם זכות קדימה. הרי האסטרטגיה של הטלת האשמה רק על הגורם האנושי כשלה ואיננה נושאת עמה תוצאות. לכן, בפעולות פשוטות ניתן להציל חיים. פשוטו כמשמעו.

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים חייב לדרוש מראשי הערים והרשויות להניח פסי האטה בסביבת כל בית ספר, גן ילדים ופארק ציבורי. אסור לאפשר, ממש באופן פיזי, נסיעה מעל 30 קמ”ש בסביבת ריכוז גבוה של אזרחים ותיקים כמו בתי אבות, מרכזי יום לקשיש וקופות חולים. בנוסף, יש למתן את מהירות הנסיעה בסביבת מעברי חציה ברחובות האדומים מרובי התאונות. פס האטה פשוט מוריד את תאונות הדרכים ב־40% ואמצעים אחרים התורמים להורדת מהירות הנסיעה בעיר, כמו מעגל תנועה, מפחיתים את התאונות בכ־30%.

ארז קיטה - מנכ''ל עמותת אור ירוק (צילום: יח''צ)ארז קיטה - מנכ''ל עמותת אור ירוק (צילום: יח''צ)

במשרד לבטיחות בדרכים חייבים לשנות את סדרי העדיפויות ולתת קדימות לבטיחותם של הולכי הרגל. יש לתכנן את התנועה מנקודת מבטם ולא מנקודת מבטו של הנהג. יש לעודד יותר ויותר אנשים לעשות שימוש ברגליים במקום ברכב הפרטי, פעולה שתתרום לבריאות הציבור, תפחית את העומס במרכזי הערים ותצמצם את זיהום האוויר. ברגע שהמדינה תשים את חיי האדם בראש סדר העדיפויות שלה, הולכי הרגל יפסיקו להיות שקופים.

הכותב הוא מנכ"ל עמותת אור ירוק