ראיתם פעם בערוץ הגיאוגרפיה גור אריות עוזב את אמו הלביאה? דומני שקשה מאוד לראות אירוע כזה, אלא אם כן הגור הלך לאיבוד. להערכתי דבר דומה החל להתרחש בסביבתנו כאשר ב־19 במאי הודיע אבו מאזן כי "מדינת פלסטין ואש"ף (החתום על הסכמי אוסלו) משוחררים מכל ההסכמים וההבנות עם ממשלות ארצות הברית וישראל ומכל ההתחייבויות הנלוות להבנות ולהסכמים אלו, ובכללם ההסכמים הביטחוניים".
בזה שהרשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן הפירה את הסכמי אוסלו בתחום המדיני אין כל חדש. מזה למעלה מעשור היא מנהלת נגדנו מלחמה מדינית שתכליתה להביא להכרה בינלאומית במדינה פלסטינית ולפגוע עד כמה שאפשר במדינת ישראל, בכל המישורים, בזירה הבינלאומית ובכל מוסדותיה. מלחמה זאת מקבלת גם ביטוי חד בתוכניות הלימוד שלה לכל הגילים: אין שם שלום, אין שם דו־קיום עם ישראל, יש רק שנאה תהומית ומאבק אלים עד לשחרורה של פלסטין, כולה.
החידוש המהותי הוא בהכרזה על הניתוק מישראל בתחום האזרחי ובתיאום הביטחוני. הכל ביחד. והחשוב הוא הניתוק האזרחי. בפועל זה אומר שכל מרקם החיים היומיומי של האוכלוסייה הפלסטינית ייפגע קשות כי היא קשורה בטבורה לישראל: בעבודה, בקשרי מסחר, בהגעת סחורות מנמלים ישראליים; כל היבוא והיצוא ייפסק; היציאה לחו"ל דרך ישראל תיעצר, הביקורים בבתי חולים בישראל ייפגעו קשות, ומה יהיה על חשמל ומים ועוד עשרות קשרים אחרים? והתיאום הביטחוני? הפסקתו תפגע הרבה יותר בפלסטינים, ותזיק פחות לישראל. זאת מכיוון שהוא בראש ובראשונה מסייע למאבק של הרשות בחמאס. עיקרו של שיתוף זה הוא בחילופי מידע מודיעיני ותיאום מודיעיני. האם זה הופסק, יופסק? צריך לחכות ולראות.
האם כל האמור לעיל בתחום הניתוק האזרחי אכן יבוצע? קשה לדעת. מה שברור הוא שהרשות טרם החלה למצוא תחליפים לדברים מרכזיים וחשובים, כמו יבוא ויצוא סחורות דרך ישראל. היא יותר עסוקה במלחמה המדינית־משפטית בזירה הבינלאומית, בדגש על האיחוד האירופי. שורת הצעדים שעליה החליטו הרשות ואש"ף בתחום זה כוללת: גינוי בעצרת האו"ם, קריאה להטלת סנקציות על מוצרים מישראל, העמדה לדין של בכירים ישראלים על פשעי מלחמה, השגת מעמד של חברות מלאה באו"ם ל"מדינת פלסטין", תמיכה במהלכי ה־BDS, הצטרפות "פלסטין" למספר רב של ארגונים בינלאומיים ועוד.
עניין הניתוק האזרחי בא על רקע מעיק של מגיפת הקורונה, שפל כלכלי בשטחי יהודה ושומרון, הקשה ביותר מזה שני עשורים, והנהגה מדינית המצויה בסוף ימיה. המשמעות המרכזית היא שבשטחי יהודה ושומרון מתהווה בימים אלו מציאות חדשה הטומנת בחובה סבל כלכלי קשה לאוכלוסייה הפלסטינית וחוסר יציבות. סיטואציה נפיצה העלולה, לדעתי, להתפתח לשלושה כיוונים, לא בהכרח נפרדים: האחד, עליית רמת האלימות נגד ישראל מעבר למוכר בעשור האחרון, יותר בצורה של "התנגדות עממית" ופחות בצורה של "אינתיפאדה" מזוינת. השני, מהומות נגד הרשות המלוות במאבקי ירושה. השלישי, מאמץ אלים של חמאס לתפוס את השלטון במקום הרשות.
מהתבטאויות בכירים פלסטינים, נראה שהראיס וחבורתו ערים להשלכות, אבל דומה שכמו ברבות מהחלטותיהם בעבר, המדיניות היא של "תמות נפשי, העיקר שהיהודים יסבלו".