ההתנהלות של הממשלה שלנו היא פשוט ביזיון. הם שוכחים אותי ואת כל מי שזקוק להם, מקשים עלינו בכל דרך אפשרית ולא באים לקראת האזרח בשום דבר. כביכול מושטים יד, אבל למעשה כובלים את האנשים החלשים ביותר בידיים וברגליים. ובמצב הזה אתה שוקע.
אני נתמכת מזונות ילדים של הביטוח הלאומי וגם עובדת. על כל שקל במשכורת שלי מעבר ל־600 שקל מורידים 60 אגורות מקצבת המזונות שמשולמת לי, משום שהגרוש לא יכול לשלם, עד שאני בהדרגה מאבדת למעשה את הזכאות לקצבת המזונות.
שנים אני נאבקת לא להיות נתמכת ביטוח לאומי. אולם כשהמשפחה שלי התפרקה ונכנסנו לחובות עד כדי פשיטת רגל, לא יכולתי עוד לשלם שכר דירה ונאלצתי לבקש זכאות לדיור ציבורי. התנאי לזכאות לדיור היה להיות נתמך קצבת הבטחת הכנסה.
מצאתי את עצמי עם הבנות ללא קורת גג, נאלצת לנדוד בין בתי קרובים, כשגם פניות לשרים ואיום בהתאבדות לא הועילו. רק עתירה מנהלית לבית משפט בסיוע עמותה, אחרי דרך חתחתים, סייעה לי לקבל זכאות לדיור.
גם אחרי שנמצאתי זכאית, צריך להמתין שנים לדיור, שבמהלכם את חייבת להישאר נתמכת ביטוח לאומי, אחרת תאבדי את הזכאות. לכן עצרתי את ההתקדמות שלי ועבדתי במשק בית כדי שתהיה לבנות שלי קורת גג, ובינתיים שילמתי מחיר אישי כבד בקריירה שלי. את צריכה להוכיח כל הזמן כמה את מסכנה, ואני נלחמת לא להיות כזאת.
כשהממשלה מאשרת לעצמה עוד משרות ומשכורות, זה קורה מהר וביעילות. אבל כשזה מגיע להענקת תמריצים אמיתיים לאזרחים שצריכים אותם אז הכל איטי, במאבקים ולוקח שנים. שותים לנו את הדם. אין שם אף אחד שבאמת דואג לנו.