בשנים האחרונות מתעצם השיח הציבורי והמקצועי על תופעת הניכור ההורי והטיפול בה בישראל. התופעה, אשר הוכרה על ידי בית המשפט העליון, מתייחסת למצבים שבהם מתקיים נתק בקשר בין ילד להורה על רקע דינמיקה פוגענית מודעת או לא מודעת של הורה אחד, החותרת לשלילת דמותו של ההורה השני ומחיקתו מחיי ילדיו ללא סיבה מוצדקת לנתק. לאחרונה הצהירה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות על גיבושו של נוהל ארצי לטיפול בתופעה ועל החשיבות שבנקיטת פעולה משפטית נחרצת למיגורה. זאת לאחר תוצאות הפיילוט המוצלחות במחוז תל אביב שבמסגרתו מונה שופט מוקד ייעודי לטיפול בתיקים הנחשדים בניכור. כמו כן, בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב קראו השופטים למשרד הרווחה לגבש בדחיפות תוכנית טיפול ייעודית לנפגעים מתופעת הניכור.
בזירה הטיפולית, ישראל נמצאת רק בתחילת הדרך. לנוכח דוח מבקר המדינה משנת 2019 וגינויו את היעדר נוהלי עבודה של מדינת ישראל לטיפול בנפגעים מניכור הורי, הוזמנו שתי סקירות ספרות מקצועיות בתחום ממכון המחקר של הכנסת וממשרד העבודה והרווחה לצורך גיבוש מדיניות מתאימה. המגמות הללו הן סנונית ראשונה לטיפול בתופעה ובמניעתה. על סמך נתונים שפורסמו בשנת 2020, ישנם כ־22 מיליון ילדים נפגעים מניכור הורי בארצות הברית, ואלפי ילדים שנוספים מדי שנה למעגל.
מאז המשגת התופעה לראשונה בארצות הברית בשנות ה־80 של המאה הקודמת קיימת הכרה גוברת בחומרתה ובהשלכותיה. הטענה העיקרית שעולה בקרב המתנגדים להכרה בתופעה נובעת מהחשש כי מקור הדחייה של הילד טמון בהצדקה אמיתית - אלימות או הזנחה של ההורה שהובילה לנתק. חשוב להדגיש כי תופעת הניכור ההורי מיוחסת בצורה חד־משמעית למצבי ניתוק קשר בין ילדים להורים, שניהלו עם הילד עד להתנתקות מערכת יחסים נורמטיבית. השלכות הניכור על ילדים הינן קשות וארוכות טווח, ויש להן היבטים חברתיים הרסניים, שכן במקרים רבים ניכור הורי משוחזר גם לדור הבא.
כדי לטפל כראוי בנפגעי התופעה, גובשו במסגרת העמותה הישראלית למניעת ניכור הורי חמישה עקרונות לפעולה: התאמה ויישום הפרוטוקולים הבינלאומיים המובילים לאבחון וטיפול מקצועי ומיומן בילדים הנפגעים; גיבוש נוהל מערכתי שיאפשר התערבות מהירה; הגברת המודעות הציבורית והקניית ידע תיאורטי ופרקטי לאנשי מקצוע הנמצאים בסביבה היומיומית של המשפחה; הכשרה של אנשי מקצוע מומחים לזיהוי, אבחון וטיפול; גיבוש מדיניות שיפוטית, סעדים ולוחות זמנים מותאמים, המתמקדים בהגנה על הקטין ומופרדים מתהליכים שיפוטיים ממושכים הנוגעים להסדרת משמורת, סדרי שהות ומזונות.