עם פתיחת בתי הספר והחזרה המדורגת ללימודים, כדאי שחברי קבינט הקורונה ושר החינוך, מנכ"לו ובכיריו יזכרו שבית ספר זה לא רק שער, חצר, בניין וכיתות, אלא גם ובעיקר עולם ומלואו שאותו צריך לא רק להחזיר לתיקונו, אלא גם להעשיר, להשביח ולהתאים לנסיבות. למרבה הצער, בשבועות הרבים של השבתת הלימודים במערכת החינוך כמעט לא עסקו בכך, אלא דנו והתלבטו בכמויות, במספרים, בתאריכים, בהיקף הלימודים, בשעות ובפתרונות טכניים כמו מספר קפסולות, גודלה של כל קפסולה, טווח הריחוק החברתי, ומשך כל שיעור בלמידה מרחוק, שהיא כידוע רחוקה מלמידה.
אם בימים כתיקונם על מערכת החינוך להתעדכן, להתחדש ולבצע רפורמות בהתאם לצרכים המשתנים, על אחת כמה וכמה בימים אלה, וזאת במקום אלתורים, זגזוגים ושליפות מהמותן, הנעשים בנתק מדאיג מההשלכות החינוכיות, החברתיות והכלכליות של עידן הקורונה.
כאחד מוותיקי המערכת זכורה לי תוכנית היסוד של משרד החינוך משנת 2000 המשקפת ערכים, עקרונות, מושגים, תכנים, כשרים ומיומנויות שעל בית הספר להנחיל לתלמידיו. בתוכנית היסוד נכללו מושגים, מיומנויות וכישורים שהם הבסיס ללמידה מתמשכת של תחומי הדעת ומאפשרים שימוש מושכל במידע ולא רק את צבירתו. אף כי תוכניות הלימודים למקצועות הלימוד השונים עודכנו והתחדשו מאז, יש להתאים אותן, היום במיוחד, לצורכי השעה תוך מיצוי הפוטנציאל הרב־תחומי של כל מקצוע.
לימוד מקצוע, כמו גיאוגרפיה למשל, תוך מודעות להגיונו הפנימי ול"מבנה הדעת" שלו ותוך שאיפה מתמדת לגילויים, עשוי לתרום לפתרון הבעיה של ארגון הידע העצום המצטבר ומשתנה בקצב מדהים. כך ניתן ליצור לומדים פעילים בוני ידע ועצמאים שיוכלו להתמודד מול אתגרי לימוד עכשוויים. הגיאוגרפיה בוודאי אינו המקצוע היחיד שגלומות בו אפשרויות אלה, אך אפשר לאמצו כדגם מומלץ. אני עשיתי זאת כמורה לגיאוגרפיה במכינה הקדם־אקדמית של האוניברסיטה העברית.
לנוכח צמצום שעות הלימוד, המקצועות והבחינות ועקב המגבלות שהזמן גרם, מתבקשת יותר מאשר אי פעם בעבר מדיניות חינוכית מגובשת שעיקרה עידוד חשיבה מערכתית ויצירתית, יכולת הבנה וכושר ניתוח. זאת תוך מתן דגש על מקצועות לימוד אשר מעבר למקצוע המוגדר עצמו, יש בהם תרומה להשבחת הלמידה והחשיבה בכלל. בד בבד רצוי לפתח אצל הילדים את יכולת ראיית הזיקה בין מקצועות הלימוד ובינם לבין המציאות ברמה הלאומית, במישור החברתי ובתחום הטכנולוגי והדיגיטלי.
לנוכח הנזק שנגרם לילדים עקב צמצום הלימודים בבתי הספר, חובה לתת עדיפות למקצועות בעלי השלכות יישומיות בכל הקשור לכישורי חיים, לחשיבה מערכתית ויצירתית, לפיתוח אישי, ללמידה עצמית ואקטיבית, לזיהוי מקורות מידע, להסתכלות רחבה ולצירוף אינטגרטיבי של תחומים. גם אם בנסיבות הקיימות נאלצת מערכת החינוך לצמצם את מספר הבחינות ומקצועות הלימוד, יהיה זה צעד בכיוון הנכון כל עוד יהיו בבחינת מעט המחזיק את המרובה.
הכותב כיהן בעבר כמנהל המרכזים הפדגוגיים במשרד החינוך וכמורה במכינה הקדם־אקדמית של האוניברסיטה העברית