לפני קצת פחות משנה נכנסה מדינת ישראל לסגר הראשון. הרוב המוחלט של האנשים ישבו בבתיהם ולא העזו לצאת החוצה במשך מספר שבועות. אני זוכרת איך השכנים מחו כפיים לצוותים הרפואיים ועשו על האש במרפסות.
כעת, בואו נהיה כנים, המצב שונה בהרבה. יש חיסונים, אין משמעת ברזל, אף אחד כבר לא עושה סטייקים בבית מרוב השעמום, ובעיקר, אנשים יותר מכירים את המחלה והרבה פחות מבוהלים. עם זאת, רוב הציבור שומר על מרבית ההנחיות ונוטה לא להפר את החשובות שבהן - ריחוק חברתי, מסכות, שטיפת ידיים ועוד.
אבל אותו הרוב הצייתן צופה לעתים בחדשות ונדהם מהחלקים בציבור החרדי שפשוט מצפצפים על הנחיות הממשלה ומהממשלה שאינה עושה דבר בנדון. הלוויות חרדיות של אלפים בירושלים - אפס אכיפה, תלמודי תורה פתוחים - הכל בסדר, חתונה המונית בבני ברק - מעלימים עין עד כמה שאפשר. וזה רק מה שאנחנו רואים, כשאין ספק שלא מעט אירועים המוניים במגזר עברו בשלום מתחת לרדאר.
התחלואה בקרב החרדים גבוהה, התפשטות המחלה שם מהירה, אבל ההנהגה החרדית והפוליטיקאים החרדים בגישה של "בעזרת השם יהיה בסדר". כשרה"מ נתניהו מתקשר שלוש פעמים לרב קנייבסקי בתקווה לקבל ממנו אישור למדיניות הממשלה ומצליח להשיג את נכדו בלבד, כולם מבינים למה שלטון החוק במגזר הופך לאט לאט להמלצה בלבד.
בזמן שההורים החילונים יושבים בבית עם ילדיהם שהוצאו לפני כחודש מהמסגרות ולא יודעים מתי הם יוחזרו לשם, כשעצמאים ובעלי עסקים קטנים קורסים כלכלית מרוב הסגרים, כשמכוני כושר סגורים ובריכות לא פעילות, כשסבים וסבתות שכחו איך נראים הנכדים מחוץ לזום - החרדים ממשיכים להתנהג כאילו אין מגפה בחוץ, אין דין ואין דיין. והכי חמור הוא שבהרבה מקרים הם מקבלים גיבוי גם מהפוליטיקאים שלהם וגם מהרבנים. ההנהגה החרדית במקרה הטוב מעלימה עין ממה שקורה במגזר ובמקרה הפחות טוב תומכת במפירי החוק ומגבה אותם.
עד כה אריה דרעי, משה גפני ויעקב ליצמן לא הועילו לצאת לציבור שלהם ולדרוש ממנו בקול צלול וברור להפסיק עם ההתנהגות המופקרת הזאת. אנחנו לא שמענו גם את הגינויים של הרבנים הבכירים על האירועים המקוממים שהתרחשו לאחרונה. תארו לעצמכם שהיו מחליטים היום לבנות איזה גשר בשבת. כל הצמרת החרדית כבר הייתה מתראיינת בכל כלי תקשורת אפשרי ומגנה במילים הכי קשות את ההחלטה.
איפה הם כולם כשבאמת צריכים אותם? למה הם לא פועלים למען הציבור שלהם והכי חשוב למה אנחנו, החילונים, צריכים לסבול את חוסר המעש שלהם? אם לש"ס וליהדות התורה אין אומץ למשול, אולי צריכים להחליף אותן במי שכן מסוגל להשליט חוק וסגר במגזר. כי בזמן שאלפי חרדים משתתפים בהלוויה של ראש ישיבת בריסק בצהריים ועוד כמה אלפים בהלווייתו של הרב שיינר בערב, אני, אמא חילונית, שכמעט לא מצליחה לעבוד משום שבני בן ה-7 לא כל כך מסתדר עם הזומים שלו, מרגישה פשוט פראיירית.
כשאת תקועה בבית בגלל קומץ של מפרי הנחיות מצד אחד וקומץ של חסרי אומץ מצד שני, הדרך היחידה היא לחפש פתרונות לחיים בריאים יותר. ממשלה אחרת אולי לא תצליח לשכנע את החרדים שהקמת מדינה בתוך מדינה זה דבר רע, אבל אולי היא תצליח לכפות עליהם גישה זאת. ואז כולנו סוף סוף נוכל לצאת מהסגרים. משום שהחיסונים הם רק חלק מהפתרון - כשהחלק השני הוא אחריות, נחישות ובעיקר הבנה שבמדינת ישראל אף אחד לא אמור להיות מורם מעל החוק.