כמה ימים לאחר הבחירות לכנסת ה-21, הראשונות מתוך סדרה הזויה במיוחד של ארבע מערכות בחירות בתוך פחות משנתיים, פגשתי את ראש עיריית גבעת שמואל יוסי ברודני. "ביבי היחיד בהיסטוריה שקיבל 70 מנדטים", ירה ראש העיר לעברי במהלך השיחה. "35 מנדטים הצביעו רק ביבי, ו-35 אחרים הצביעו רק לא ביבי".
אמר, צדק ולא בטוח כי ידע שבאותו רגע שכנראה קיבל כוח נבואי מן השמים.
למעלה משנתיים אחרי ונדמה כי אין באמת אף אחד, חוץ מביבי. אם תרצו, הגרסה הפוליטית ל"אין עוד מלבדו", אבל לא מתוך הכוונה המקורית במשפט המתייחס לבורא עולם, אלא מתוך המציאות המדהימה בה נדמה כי הכל זז הצידה לטובת המשך שלטונו, כן או לא, של ראש הממשלה.
מאדם מהיישוב אפשר לצפות כי ייפול לשיח התקשורתי, אבל מה שמפתיע זה דווקא חולשת הקמפיינרים והיועצים של מתנגדי ביבי, שבמקום לנסות ולייצר שיח אחר, נופלים פעם אחר פעם לאותה מלכודת שטומן להם אחד - ראש הממשלה נתניהו.
נראה כי נתניהו הבין באופן מושלם את תמונת המצב. תומכיו מהללים אותו על כך שלטענתם פעמים רבות הוא צעד אחד לפני כולם, ובמקרה הזה הם גם צודקים. כבר לפני כשנתיים וחצי הבין נתניהו כי ההתעסקות בו רק מועילה לו. הרי הגרעין הקשה של "רק ביבי", כנראה יצביע לו גם הוא יתאסלם ויציע לסגת מכל שטחי יהודה שומרון והרצליה פיתוח. מנגד, מתנגדיו יסלדו ממנו גם אם יהפוך את ישראל לשוויץ תוך שבוע.
לכן, המתקפות האישיות עליו מצד מתנגדיו רק יצופפו את השורות בהגנה עליו מבית, ואף ימשכו תומכים מבחוץ שימהרו לומר, "נכון, הוא לא מושלם. אבל אחרי הכל לא רע פה, וההתקפות האישיות נגדו לא במקום".
יאיר לפיד וחבריו, מנגד, סירבו להכיר במציאות. הם המשיכו לתקוף אותו על המשפט שמתנהל נגדו, לדבר על הסיגרים והשמפניות, לומר שהוא מפלג את העם, והיו בטוחים שרק ככה יוכלו לנצח את האיש שגר בבלפור יותר מכל ראש ממשלה אחר בהיסטוריה.
מה קרה במציאות? כמאמר הפסוק "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ", כוחו של ראש הממשלה לא נחלש אלא רק עלה, ויריביו לא רק שלא הצליחו לנצח אותו, אלא אף ראו אותו מתחזק.
תקציר הפרקים הקודמים: נתניהו נשאר ראש ממשלה, הצליח בקלילות לפרק את האיחוד נגדו, להשפיל את גנץ ולגרום לרבים מאזרחי ישראל לחשוב שאי כיבוד ההסכם איתו לא היה שקר, אלא מעשה גבורה הירואי, במניעת מסירת הגה השלטון לאדם כל כך חלש.
בחודשים האחרונים נדמה כי השיח השתנה. התחיל את זה נפתלי בנט, שתוקף ללא מעצורים את נתניהו מחד, אך מאידך אומר "אני לא נכנס למשחק כן או לא ביבי, אבל אני כן מציע תוכניות עבודה והצעות ייעול בתחומים רבים". נכון, אסור להתעלם מכך שהוא עושה זאת מחשש להפסיד חלק ממצביעיו, ויחד עם זאת הוא גם מבין שמה שלא עבד למעלה מעשר שנים - כנראה כבר לא יעבוד.
גם סער ולפיד, אותו תוקף נתניהו ללא הרף, שהודיעו כי לא יישבו איתו בממשלה, ממעטים לתקוף אותו ברמה האישית לאחרונה. אבל נדמה כי זה לא מספיק. מי שרוצה רוצה לנצח בעוד פחות מחודש חייב לשנות אסטרטגיה. למרות האמור בשירו של שלום חנוך, הציבור לא באמת מטומטם. רק ביבי או רק לא ביבי כבר לא מעניין אותם, וגם תכנית כזו או אחרת לא ממש משנה.
הציבור צמא למסר חזק, ומה שמפליא כאן שטובי המוחות עדיין לא הצליחו לייצר אחד כזה – משפט או שניים שוברי שוויון שיורידו את נתניהו מהשלטון.
אז איך עושים את זה? אני חושב שהתמקדות בניהול הכושל של בנימין נתניהו את משבר הקורונה, לא כראש ממשלה בעל כתבי אישום שמנסה להיחלץ מאימת הדין, אלא כמנהל לא עקבי, לחוץ, סחיט בלי אסטרטגיה וכזה שלמרות שהיה לו המון זמן, לא הכין את מדינת ישראל למשבר הגדול בתולדותיה היא בהחלט התחלה טובה.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי, בעלי "צאיג תקשורת"