בהתחלה, כאשר החלו להגיע ידיעות על כך שמורים צעירים רבים (ואולי גם חלק קטן מהמבוגרים) מתעקשים, כלשון הדיווח, לא להתחסן, חשתי כמו רבים כעס כלפי מורים אלה. הכיצד מעזים אנשי חינוך, אלה שבידיהם אנו מפקידים את דור העתיד, להיות כל כך חסרי אחריות בסירובם לציית לצו השעה ולהתחסן? הייתכן שמורה שהתחייב לאהוב את תלמידיו ולדאוג לשלומם מועל כך בתפקידו בעוד אנו, האזרחים הטובים והנאמנים ואנוכי ביניהם כבר התחסנו שלוש פעמים?
אבל אז הרהרתי בשנית. האם יכול אני לטעון כי המורים המסרבים להתחסן הם חסרי אחריות וחסרי מוסר? הרי כל עוד מוכנים הם להיבדק פעמיים בשבוע כפי שדורש משרד החינוך הם ממלאים את חלקם גם אם תפיסתם שונה משלי, המחוסן.
יהיו מי שכבר בשלב זה יחלקו על דעתי; אלה המאמינים שהחיסון מגן על כולנו ממחלת הקורונה ומי שאינו מתחסן לא רק מסכן את עצמו וכפועל יוצא את אותה הקיבולת של בתי החולים אלא גם מדביק יותר מכולם ומסכן את ילדי בתי הספר ואת המורים המבוגרים והאחראים אשר התחסנו מיד ונשמרו לנפשותיהם.
הייתי יכול להיצמד לדעתם לולא הביקורת הגוברת בעולם כולו כנגד החיסונים הקיימים היום. הרי מדענים רבים מתחום הרפואה והמחלות הזיהומיות מדגישים מעת לעת כי היקף הידע המדעי שלנו על אודות מחלת הקורונה והחיסונים שיוצרו למיגורה, זה המבוסס על ניסוי מקיף לאורך שנים, מוגבל. לראייה, גם ה-FDA האמריקאי העדיף להיות זהיר ולא לחסן את כולם במנה השלישית ורבים מחברי הוועדה שלו סברו שאין מספיק נתונים על תופעות הלוואי ועל הסיכונים של החיסונים.
במצב זה, האם אכן מורה שמחליט לא להתחסן אינו אחראי כלפי תלמידיו? כנראה שהתשובה לכך אינה חד משמעית, לא רפואית ולא מוסרית. אמנם, המורה הלא מחוסן עלול, על דעת תומכי החיסונים, לסכן את עצמו אך גם אופנוען הנוסע על כביש רטוב ביום גשום מסכן את עצמו ועלול להטיל עומס נוסף על בתי החולים והדבר נכון לכל מי שמשתתף בפעילות ספורטיבית המכונה אקסטרים. האם ביקשנו מהם אי פעם להפסיק את פעילותם זו?
ומה לגבי הטענה כי המורה הלא מחוסן מסכן את תלמידי כיתתו ואת עמיתיו? גם כאן התשובה אינה מורכבת הואיל והמחקרים שהתפרסמו עד כה לא הצביעו בצורה חד משמעית (אולי כי החיסונים אושרו במהירות הבזק?) על כך שאדם לא מחוסן נוטה להדביק יותר מאחרים. נכון, זו הטענה הרווחת בכל מקום ופרופסורים שונים מצדדים בטענה זו אך העולם המדעי אינו בנוי על השערות ללא ניסוי וניסוי אורך זמן והצורך לבודד גורמים משפיעים אינו קל כלל וכלל.
יהיו מי שיגידו כי עצם הספק שבהדבקה מחייב את המורה האחראי כלפי תלמידיו להתחסן, אך הדבר נכון גם לכל מחלה מדבקת בעולם. האם אנו דורשים מכל נותני השירותים להתחסן כנגד שפעת? מידת הספק אינו עומדת מעל זכותו של המורה להחליט האם ברצונו להתחסן ולהגן על עצמו, כפי שגורס משרד הבריאות.
מורה לא מחוסן המקפיד להיבדק כפי שנדרש ממנו אינו חורג מאמות המידה המוסריות המחייבות את המורה לדאוג לתלמידיו ולשמור עליהם מכל משמר. מורה לא מחוסן בעל בדיקת קורונה שלילית אינו שונה מאדם מחוסן; הוא פשוט החליט להתמודד עם המגפה בדרך התואמת את ערכיו ותפיסות עולמו ולאיש, גם לא לרופא, עומדת הזכות לטעון נגד מורה זה לחוסר מוסריות. תנו למורים ללמד בכיתתם אחרי חודשים רבים של לימודים ממרחק!
הכותב הוא מרצה באוניברסיטת תל אביב, מחבר הספר "שישה ימים אחרונים"