סון טסו (SUN TZU), לוחם והוגה דעות סיני מוערך מהמאה ה־6 לפנה"ס, נחשב למחברו של הספר "אומנות המלחמה", שבצדן של תורות מלחמה מודרניות, משמש מקור השוואתי חשוב במחקר ובתכנון של אסטרטגיות מדיניות וצבאיות בנות זמננו. הספר זמין לקורא העברי ברשת וניתן למצוא בו תובנות רבות, שאחת מהן קולעת למצבה של המנהיגות המדינית והצבאית של מדינת ישראל מראשית הקמתה.


בפרק השלישי, "התקפה", המוקדש לכישורי המצביאות של הדרג הפוקד ("סטרטגם" או "הגנרל"), נקבעו חמישה עקרונות: זה היודע מתי להילחם ומתי לא; זה היודע להילחם עם כוח רב ועם כוח מועט; זה שרוח הקרב שורה בכל חייליו ומפקדיו; זה המכין עצמו ותוקף את האויב כשאיננו מוכן; זה שבידיו יכולת ושליטה צבאית שלמה ללא התערבות של גורמים פנימיים.


מכאן האמירה לדרג הפוקד: אם אתה מכיר את האויב ואת עצמך, אתה לא תפחד מתוצאות של מאות קרבות; אם אתה מכיר את עצמך בלבד, עם כל ניצחון תסבול גם הפסד; ואם אתה לא מכיר אף את עצמך, אתה תידרדר ותפסיד בכל קרב. מערכת הביטחון הלאומית, כולל ביטחון הפנים, היא מערכת שלוקה לא רק באי־הכרת האויב, אלא לוקה באופן כרוני גם באי־הכרת חולשותיה וליקוייה הגנריים, שלא אובחנו ולא תוקנו מאז הוקמה המדינה.


אם ניקח את מלחמת יום הכיפורים כמקרה מבחן להכרת עצמנו והאויב שמולנו, נראה שהיוהרה של מצביאינו והתעלמותם מהצורך ליישם לקחים נלמדים מכשלי מלחמת ששת הימים, לא אפשרו לדרג הפוקד והמבקר - הכנסת, הקבינט והמטכ"ל כאחד, להכיר את היכולת והכשירות של הצבא להתמודד עם האויב.

לא רק תנאי הסף של "הקונספציה" כשלו, אלא שנלווה אליה כשל גמור באי־הכרת היכולות האסטרטגיות של הקואליציה האסלאמית המזרח תיכונית - זו שבה נטלו חלק, בנוסף למצרים וסוריה, גם מדינות בגוש הסובייטי. שני צבאות האויב הגדולים שתוגברו בכוחות משלוח מהמזרח התיכון, קובה וקוריאה הצפונית, היו שונים לחלוטין מהצבאות שהובסו ב־1967 - הן בציוד, הן בסדר הכוחות והן באיכות ובמורל הכוח הערבי הלוחם.


בתום המלחמה סירב צה"ל להכיר בחולשותיו הגנריות שהלכו והתקבעו מאז לכדי שיתוק מוחין מבצעי בכל המלחמות והמבצעים שהתרחשו מאז. כל בנייני הכוח שנעשו, החל מהרמטכ"ל מוטה גור ועד ימינו, התעלמו מהמבנה הארכאי הלקוי של הצבא ומהשפעתו ההרסנית על זרוע היבשה, כוח המגן העיקרי של ישראל. בניגוד לצבאות אחרים, לזרוע היבשה של צה"ל אין מפקד ישיר האחראי להדרכה, אימון, חימוש, והצטיידות ולהפעלה המבצעית של הכוח כמכלול סינרגטי שלם.


הפיאסקו בסולטן יעקוב


בשני הכרכים של הספר "צבא נולד" (ד"ר זהבה אוסטפלד, משהב"ט, 1994) ניתן ללמוד כיצד שומר הצבא בקנאות על המבנה השגוי והבלתי מתפקד שלו כהעתק של מטכ"ל ארגון ההגנה, תוך הפיכתו למטכ"ל צה"ל תחת מרותה של הממשלה הזמנית בראשות דוד בן־גוריון. באותם ימים הרמטכ"ל יעקב דורי לא מינה מפקד לחיל היבשה, כשהוא עצמו חסר כישורי פיקוד מבצעי.

דורי מינה את ראש אג"ם דאז יגאל ידין כמפקד בפועל של ראשי שלושת הפיקודים המרחביים המשמשים כמפקדי חזיתות: יגאל אלון בדרום, מרדכי מקלף במרכז ומשה כרמל בצפון.


וכך, בשל שיקולי יוקרה, מסרבים כל ראשי צה"ל מאז ועד היום לוותר על הכוח חסר התקדים שבידיהם, ומסרבים למנות מפקד ישיר לזרוע היבשה, כאשר הדרג המדיני מסרב בשל חולשה כרונית להתמודד עם הצבא. מלחמת יום הכיפורים הוכיחה שדוד אלעזר לא יכול היה לשלוט על מהלכי הלחימה בחזיתות, כאשר שני אלופי הפיקוד, גורודיש וחופי, היו מנותקים אף הם מהכוחות בשטח, והיו בשליטה חלקית על האוגדות שבאחריותם.

דוד אלעזר (צילום: משה פרידן, לע''מ)דוד אלעזר (צילום: משה פרידן, לע''מ)


כך קרה גם במלחמת לבנון הראשונה, כאשר צה"ל, בשיא היקף סדר הכוחות שלו, הגיע למלחמה עם כוח של גיס (קורפוס) רב־אוגדתי, שהפעלתו בגזרה המזרחית הייתה כישלון צבאי חרוץ. הצבא, נזכיר, לא השלים את המשימה המערכתית להגיע לכביש ביירות־דמשק דרך הבקאע, ונעצר בפיאסקו של קרב סולטן יעקוב.


יכולתו של צה"ל להכריע מלחמות הלכה ופחתה, ופרסום דוח ולד ב־1983 רק גרם לצבא להתחפר בעמדותיו. מטכ"ל צה"ל הפך מאז למעבדת ניסויים של ראשיו המתחלפים תדיר, ללא רצף סדור של תורת ביטחון ודוקטרינה צבאית, שהגנרלים היו אמורים ומחויבים לפעול על פיהן בבניין הכוח שבאחריותם.


ראשי הצבא אמורים לפעול בכפיפות למדיניות הביטחון של הממשלה תוך בקרה, פיקוח ושליטה של הרשות המחוקקת, ומוסדות התכנון והביקורת של הרשות המבצעת. אלא שהמצב כיום הוא הפוך על הפוך, וכתוצאה מחולשת הדרג המדיני ומשרד הביטחון, מתנהל צה"ל כצבא שיש לו מדינה. למדינת ישראל אין תורת ביטחון לאומית, ואין איזון בין המשאבים המופנים לצה"ל לצורך הגנת המולדת מאויב חיצוני, לבין המשאבים המופנים להגנת העורף האזרחי במשרד לביטחון הפנים.

חיילי צה''ל (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)חיילי צה''ל (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)


תחושת מועקה כבדה שוררת כיום בציבור, שהכל מופקר ואויב פנימי פועל נגדו ללא מפריע והופך את חייו לגיהינום. טוב יעשה הדרג הפוקד אם ילמד את החלטות ועידת "אחרית הימים" של חמאס בעזה: "ליום שבו תשוחרר פלסטין, יהודים יוצאו להורג, והיעלמות ישראל תהיה אירוע היסטורי שיתרחש בתוך שנים בודדות".


זוהי גם תחושתם, לאחר מבצע שומר החומות, של ערביי ישראל המצהירים ש"כך ננהג במלחמה הבאה". לאותה מלחמה נגיע לאחר שהרמטכ"ל ופקודו האלוף איציק תורג'מן השלימו סלילת 1,500 ק"מ שבילי עפר עוקפי כבישים ראשיים ליד יישובים ערביים, כדי ששיירות הטנקים בדרכם לחזית לא ירגיזו את האויב הפנימי שקם עלינו. ולא צריך את סון טסו כדי לנבא איך תסתיים המלחמה הבאה.

הכותב הוא סופר, היסטוריון ומנתח מערכות העוסק במחקרים אסטרטגיים