שרת החינוך יפעת שאשא־ביטון מבקשת לחולל שינוי בבחינות הבגרות, אבל יסודות החשיבה שעליהם נבנה הדיון שלה הם מיושנים ואינם שייכים לתקופתנו. השאלה אם הבחינות יהיו חיצוניות או פנימיות היא חסרת חשיבות.

התלמידים נמדדים כל הזמן: בחינות כיתתיות, ארציות ובינלאומיות. הם לומדים ש"הישגים" הם ציוני מבחנים ו"זה מה שקובע". הציונים, של הבחינות החיצוניות או הפנימיות, דוחקים הצדה סקרנות וכישורים אישיים חשובים. הבחינות הן שמכוונות את התוכן הנלמד.

מהי בכלל מטרת הבחינות, החיצוניות או הפנימיות? ובכן, בדרך כלל ישנן שתי מטרות: האחת, "יצירת מוטיבציה ללמידה", והשנייה, הבחנה בין "חכמים" ל"טיפשים" לקראת ההשכלה הגבוהה. על המטרה הראשונה אמרה בצדק לאחרונה פרופ' יולי תמיר ש"כל הרעיונות הטובים בחינוך נגמרים ברגע שמתחילים להתכונן לבגרות. הבגרות היא גורם אנטי־למידה".

ואילו המטרה השנייה מעלה את השאלה: האם זהו תפקידה של מערכת החינוך הפורמלית? לעבוד עבור האקדמיה ולמיין עבורה את התלמידים? האם נכון לשעבד את התכנים ודרכי הלמידה בחטיבה העליונה לצורכי מוסדות ההשכלה הגבוהה? לא.

מה שחשוב לבחינה ארצית הוא השפות עברית ואנגלית בלבד. שפות אינן תחומי דעת, אלא "כלי עבודה" המשמשים לכלל תחומי הדעת, ומכאן החיוניות ברכישתן. בהבדל מהן, מתמטיקה היא תחום שאינו שווה לכל נפש; יש בה מוכשרים מאוד וחסרי כישרון; ולכן אסור להטיל את המקצוע הזה כחובה על כולם. כלומר, בעברית ואנגלית צריך לבחון את כולם, רצוי בציונים של "עבר" ו"לא עבר"; ואילו במתמטיקה יש לבחון רק את אלה שרוצים בכך.

כל אחד מאיתנו שונה מזולתו; לכל אחד נטיות וכישורים משלו. הבחינות כופות על השונים זה מזה להפוך למה שאינם יכולים. כל זמן שמתקיימות הבחינות הסטנדרטיות, מוסיף להתקיים עמן חוסר השוויון החברתי־כלכלי, וזאת מאחר שהורים אמידים יכולים להעניק לילדיהם תנאים טובים יותר ללמידה, שפע של שיעורים פרטיים והון תרבותי מהבית ומהסביבה החברתית. את הבחינות השוות לבלתי שווים צריך להפסיק.

בשנים האחרונות יש חשיבות מיוחדת גם לתוכן: שאלת הישרדותנו לנוכח ההתחממות הגלובלית. שחרור הלמידה מהבגרויות יאפשר לעסוק במגוון רחב של היבטי סביבה: תודעה סביבתית, התחממות, תעבורה, תזונה, חברה ופוליטיקה, רגש וחברה, תרבות ויצירה, השכלה, טכנולוגיה, צריכה ועוד.

הקיימות מחייבת טיפול מהיר בבעיות הסביבה, והזמן העומד לרשותנו הוא קצר ושאול. הבגרויות החיצוניות או הפנימיות הן מחסום עוצמתי בפני יכולתו של כל פרט להתפתח בכיוון המתאים לו, שבו יוכל לתרום לחברה. בתי הספר, המורים והתלמידים צריכים לעצמם הרבה חופש. גם המדידה צריכה להיות של הפרט את עצמו; אנחנו בעידן חדש.