מחרתיים, בשבת, תיקרא בבתי הכנסת פרשת “ויחי” המסיימת את ספר בראשית. הניגוד בין שם הפרשה לבין תוכנה בולט. עיקרה הוא דווקא סיפור מותו של יעקב אבינו ופרידתו מבניו, ובראשם בנו אהובו יוסף. זוהי בעצם צוואת יעקב, הנמסרת על סף מותו גם לפרעה, כדי שיאפשר את דרישת יעקב לא להיקבר במצרים, אלא להביאו לקבורה עם אבותיו בארץ ישראל.

זמני כניסת יציאת שבת והדלקת נרות - פרשת וַיְחִי | 17.12.21

ליעקב יש מה לומר לכל אחד מבניו – לחיוב או לשלילה, לברכה או לנזיפה - והוא מזמין אותם להיאסף ועובר אותם בדבריו אחד־אחד. לא כולם יוצאים ממנו נקיים, מבורכים ומרוצים. יש גם מי שסופגים נזיפות קשות, כמו שמעון ולוי, שבהם הוא מטיח: “שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכרותיהם, בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי, כי באפם הרגו איש וברצונם עיקרו שור. ארור אפם כי אז ועברתם כי קשתה, אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל”.

ברקע דברי זעם ותוכחה אלה של יעקב מונח הטבח שערכו שמעון ולוי שנים לא מעטות קודם לכן בתושבי העיר שכם, לאחר שאחותם דינה נחטפה בידי שליט העיר שעשה בה מה שעשה. תשובתם לנזיפתו הקשה של יעקב בהם אז הייתה בוטה: “הכזונה יעשה את אחותנו?”.על סף מותו סוגר איתם יעקב את החשבון.

וראוי לצטט פה את דברי הפרשן רש”ר הירש על הקנאות, שאותם הוא מפיק מדברי יעקב. וכך הוא אומר: “הסכנה הנשקפת לכלל האומה על ידי קנאות יתירה קיימת רק בזמן תוקפה וגבורתה של האומה, בעת היותה ציבור מאוחד וחזק אשר על נקלה יכול להיסחף בזרמם המסוכן של שני שבטים כבירי כוח הלוהטים באש קנאה. לעומת זאת, בגולה שסועה וקרועה לגזרים אין הסכנה מאיימת אלא באובדן הכרת הערך העצמי ודיכוי ההתעלות הרוחנית מקוצר רוח ומקושי השעבוד. כדי שאפילו היהודי הסובב עם רכולתו מבית לבית יגבה לבו לבזות את נערי הרחוב האירופיים הפרועים המשמיצים אותו ומתגרים בו בחוצות הכרכים, זקוק הוא לשמור ולקיים בקרבו את רגש כבודו הפרטי ואת רגש כבודו הלאומי. מן ההכרח לכך: ‘אחלקם ביעקב’.

“צדקה וחסד עשה הקב”ה עם ישראל, שחילק את שבטי שמעון ולוי להיות נפוצים בין כל השבטים האחרים במדינת ישראל, שכן הייתה התוצאה הטבעית מזה, שאחרי התפוררות המדינה לרסיסים ואחרי גלות האומה גולה אחר גולה, נמצאו תמיד בכל הגלויות מצאצאי שמעון ולוי שטיפחו ועודדו את הכוח ואת אומץ הלב, את ההתלהבות ואת הגאון היהודי ופעלו על ידי זה שהרוח של היהודי נשארה חיה וקיימת גם אחרי שהמדינה עברה ובטלה מן העולם”.

סוף דבר: ראובן הוא הבכור, שמעון ולוי וצאצאיהם הינם גיבורי האומה ומציליה, אבל כמנהיגה מכתיר יעקב לפני מותו דווקא את יהודה בנו הרביעי, באומרו: “גור אריה יהודה מטרף בני עלית... לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו”. אז מה אתם בוכים על אחד שיש לו בכנסת שלנו שישה מנדטים בלבד ונעשה ראש הממשלה? הנה, יש תקדים.