ועדות חקירה ממלכתיות בישראל מוקמות בתוקף החלטת ממשלה או בתוקף החלטת הוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת על בסיס ממצאים העולים מדוח מבקר המדינה. המקרה השני הוא חריג, וכך הוקמה ועדת בייסקי שבדקה את ויסות מניות הבנקים ב־1985, שנווט על ידי הבנקים עצמם. התנהלות פרועה וחסרת אחריות של בכירי עולם הבנקאות בישראל. בדרך כלל ממשלות לא אוהבות להתעמת עם הבנקים הגדולים, ובטח לא בשאלת האחריות האישית, אבל הדרישה הציבורית והאכזבה העמוקה מניהול שרלטני ובלתי אחראי של בכירי הבנקאות, הניעו את חברי הכנסת להקים ועדה זו. הייתי שם ותמכתי בכך.
אבל, כפי שנאמר, בדרך כלל מוקמת ועדת חקירה ממלכתית בתוקף החלטת ממשלה. לוועדות חקירה אלה נודעת חשיבות עצומה בכל הקשור לניהול ענייני המדינה ותפקוד נושאי משרה בכירים הנושאים באחריות מול כלל הציבור. ועדת חקירה ממלכתית לא תוקם על מנת לבדוק עוד איזה עניין של מה בכך; היא תוקם כאשר לציבור בכללו ולרשויות המדינה מתברר שהתרחשו אירוע או שורת אירועים, המצביעים על נזק חמור לאינטרס הציבורי, וגם על קשר שבין נזק זה לבין התנהלות של נושאי משרה בכירים.
היו לנו בישראל מספר לא מועט של ועדות חקירה, וכמה מהן בנושאים הרי גורל, הנוגעים לאינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל, כמו ועדת אגרנט בנובמבר 1973, שבדקה את נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים; ועדת כהן בשנת 1982 שבדקה את הטבח שבוצע במחנות הפליטים סברה ושתילה בידי אנשי הפלנגות הנוצריות בלבנון בחסות צבא ההגנה לישראל; וכפי שכבר צוין, ועדת בייסקי לעניין משבר מניות הבנקים, שעמד לרושש מאות אלפי ישראלים מחסכונותיהם הפרטיים. האחרונה בהן הוקמה בנושא האסון המחריד שהתרחש בהילולת הר מירון באפריל 2021. מי שעמדה בראשות ועדת החקירה הייתה נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, מרים נאור, אשר נפטרה בשבוע שעבר.
מוסד ועדות החקירה הממלכתיות הוא הכרחי עבור מדינת ישראל בהתחשב במיוחד במרקם היחסים שקיים בין נושאי משרה ציבורית, שעליהם מוטלת האחריות כלפי הציבור, לבין הציבור בכללו. המוסד הכרחי כדי להגן עלינו מפני אלה שבידיהם הפקדנו כוח שלטוני רב. ישראל עד היום לא פיתחה באמת ערכים של אחריות אישית בתפקידים ציבוריים. שר או שרה עלולים שלא לבצע את תפקידם כיאות, ולא יתבקשו לתת את הדין על כך. המחיר יהיה אולי במסגרת תדמיתם האישית. אבל קורה שאישים בכירים מאוד במערכת השלטונית, אם במעשה או במחדל, גורמים לנזק עצום לציבור הרחב. זה כשלעצמו לא מעמיד אותם באמת לדין הציבור. יש תקשורת ויש ביקורות ויש תגובות כאלה ואחרות, אבל המבחן האמיתי והסופי יהיה תמיד המבחן הפלילי.
אם נושא משרה ציבורית לא ביצע עבירה פלילית, כמעט שלא מוטלת עליו אחריות אישית. כאן בא למלא את החלל מוסד ועדת החקירה הממלכתית. הוועדה שמתמנה - שלושה או חמישה אנשים - על ידי נשיאת או נשיא בית המשפט העליון, היא בעלת כוח חקירתי בדומה לבית משפט, אך הרבה יותר גמישה ממנו. היא לא כפופה לדיני הראיות, והיא יכולה לחייב כל אדם או מוסד להביא אליה כל חומר או לחייב כל אישיות להופיע בפניה ולהיחקר תחת שבועה. הוועדה תחתור, אם היא עושה נכונה את עבודתה, גם לבחון היבטים של נורמות התנהלות ציבורית וגם באופן ישיר יותר את מידת האחריות האישית של הנושאים באחריות למחדל או לכישלון.
אף שחומרי החקירה בוועדה ממלכתית אינם יכולים לשמש ראיה במשפט פלילי, המסקנות שאליהן מגיעה ועדת החקירה הן ישירות באשר לאחריות האישית של נושאי המשרה. יש כאלה שטוענים שוועדות חקירה הוקמו כדי לחזק את אמון הציבור במוסדות השלטוניים השונים, אבל אמון כזה אינו יכול להתקיים בהיעדר תרבות של נטילת אחריות אישית לכישלונות.
מאז שנושא רכש הצוללות מגרמניה וההסכמה למכירת צוללות גרמניות למצרים עלה על סדר היום הציבורי, הועלו הרבה תהיות ושאלות. לא היה ברור כיצד התקבלו ההחלטות בנושאים רגישים אלה ולא היה ברור מיהי אותה להקת מפיקי טובות ההנאה היונקים מעגל הביטחון של המדינה; עד כמה הם נחוצים, או עד כמה הם פרזיטים המקורבים לשלטון ונאחזים בעטיניו. נושא זה מחייב ועדת חקירה, והוא חשוב לגיבוש נהלים נכונים בעתיד וניקוי השטח בכל מה שקשור לרכש ביטחוני לישראל.