המשפחה החדשה שלי
לפעמים אני עוד מביט לאחור וראשי מריץ את המראות ששינו את חיי לנצח, ואני שואל את עצמי איך שרדתי את הדבר הזה? איך נער צעיר, רק בן 14, נאלץ להתמודד עם מוות של הורה, במקום להיות עסוק כשאר בני גילו בלימודים, מפגשים חברתיים ומחשבות על העתיד הצפוי. עד היום חוזרים לי פלאשבקים מהרגע שבו מצאתי את אבי ללא רוח חיים בבית שלנו. איך כל ניסיונות ההחייאה כשלו. ניסיון אחד, ועוד אחד, ועוד אחד וכלום לא עזר.
התמונות האלו, של אבי השרוע ללא רוח חיים, החלו ללוות אותי ברגעים ואירועים שונים במהלך החיים, והחזירו אותי שוב ושב לרגע המפחיד ביותר שצרוב לי עד היום בזיכרון. הפכתי להיות נער מתבגר עצבני, ללא דמות הורית מכוונת שתלמד אותי להבחין בין טוב לרע ותקנה לי כלים להתמודדות נכונה עם החיים. בחרתי לברוח מהקשיים שלי, מהזיכרונות הלא טובים והעדפתי לעשן ולהתמסטל, העיקר לא להרגיש את הכאב והקושי.
שנה אחרי פטירתו של אבי, בית הספר שלי הפנה אותי לעמותת 'הגל שלי', מאחר והם חשבו שהקשר עם הים יעשה לי טוב. בהתחלה לא הבנתי למה שולחים אותי לשם ואיך בדיוק זה יכול לעזור לי, אבל הגלישה בים נראתה לי מגניבה אז אמרתי בוא ננסה.
כשהתחלתי את המסלול בעמותת 'הגל שלי' הייתי מגיע למפגשים מסטול, מנסה בכל כוחותיי לברוח מהמציאות שלי. כשהמדריכים הבינו שאני מגיע במצב הזה לפעילויות הם ניגשו אלי ובפעם הראשונה דיברו איתי על המצב בגובה העיניים. הם לא האשימו אותי ולגמרי הבינו למה אני בוחר בדרך הזו.
המדריך אמיר סורסקי סיפר לי שהעבודה שלו בעמותה היא בהתנדבות ושהוא לא מקבל עליה תשלום, ושהוא מבקש שאשתדל להגיע למפגשים לא מסטול ולכבד אותו ואת הפעילות. הדברים האלו נגעו בי והצליחו לגרום לי לרצות להתחיל להשתנות, כי בשונה מהרבה מקומות שבהם הייתי ומאנשים שפגשתי שניסו "לחנך אותי", כאן הרגשתי את הרצון האמיתי לעזור לי, בלי לשפוט אותי ובלי לבקר אותי.
החלטתי להמשיך ולהגיע לפעילות של העמותה ולאחר כמה מפגשים עם אמיר וצוות המדריכים הצלחתי בפעם הראשונה לדבר על העבר שלי והקשיים שלי מבלי להתבייש. ממפגש למפגש הרגשתי איך אני נפתח ומשתף בקשיים שלי והתחלתי להתקדם בחיים. למדתי לזהות רגשות, לחיות לצד התחושות המורכבות ולא לברוח לדברים אחרים.
למדתי לקחת אחריות על החיים שלי באמצעות הגלישה וההתמודדות עם הגלים. כשסיימתי את תכנית המפגשים הראשונה החלטתי להמשיך בעמותה והצטרפתי לתוכניות ההמשך 'אחים בוגרים', בה רכשתי כלים להפוך מחניך בעמותה למדריך, שמסייע לנערים ונערות אחרים לקחת אחריות על החיים שלהם.
תקופה קצרה לאחר שסיימתי את תכנית 'אחים בוגרים' עברתי שוב תקופה לא טובה, ומצאתי את עצמי שוב בורח. הייתי קם בבוקר בשביל לעשן וזה מה שעשיתי מהבוקר ועד שעצמתי את העיניים. הייתי מסטול כל יום במשך חודש שלם. מצאתי את עצמי שוב שורף כסף על שטויות ומבזבז את החיים שלי.
בשלב מסוים הגעתי לנקודת שבירה והבנתי שיש לי שתי ברירות; או להתמודד אחת ולתמיד עם הפוסט טראומה שלי או שאין משמעות יותר לחיים. למזלי, ידעתי שעמותת 'הגל שלי' תהיה כאן בשבילי, ותעזור לי לצלוח גם את המשבר הזה. בחרתי לחזור הביתה, לעמותה שעשתה בשבילי כבר כל כך הרבה בעבר.
ברגע שחזרתי לעמותה קיבלתי את העצות הנהדרות של הצוות שהיווה בשבילי אוזן קשבת. הם הציעו לי להתחיל לעבוד בתכנית 'על הגל' של העמותה. העסקה הייתה שאני מפסיק לעשן ולברוח מהעבר, חוזר להתנדב בעמותה ומקבל עזרה בתחום התעסוקה.
וכך היה, התחלתי לעבוד 'בעל הגל', עסק חברתי התומך בבוגרי העמותה ומשלב אותם בהדרכת גלים באירועים ומכין אותם לעולם התעסוקה. החלטתי לקחת על עצמי מספר רב של משמרות ולבלות את רוב זמני בעבודה. הפלאשבקים שסבלתי מהם החלו להצטמצם משמעותית.
זה יותר בית מהבית שלי
מאחר ולאורך השנים המשפחה הביולוגית שלי לא הייתה נוכחת בחיי ונשארתי בקשר רק עם אחי וסבתי, עמותת 'הגל שלי' הפכה להיות בית עבורי. הם מילאו לי את המקום החסר בחיי, וגרמו לי להרגיש שיש לי משפחה חדשה, משפחת 'הגל שלי'.
בעבר היו עולות לי פעמים רבות מחשבות על מה היה קורה אם הייתי נולד למשפחה אחרת או אם הייתי מגיע מוקדם יותר הביתה ומצליח להחיות את אבי. היום אני יודע שלא הייתה לי שליטה על הדברים שקרו. השיחות עם הצוות בעמותה ובמיוחד עם עומר טולצ'ינסקי, אחד מהמייסדים של העמותה, עזרו לי להתמודד עם הפוסט טראומה ולהתחיל לבנות חיים חדשים.
השיחות עם עומר עזרו לי להתמודד ולא לברוח וכך למדתי איך לחיות עם הקשיים. האנשים בעמותה היו לצידי לאורך כל הדרך והפכו למשפחה שלי, והיום אני בוחר להתנדב בעמותת 'הגל שלי' ולסייע לנערים ונערות אחרים שעוברים קשיים בחיים, ולהפוך להיות המשפחה שלהם.
עמותת הגל שלי:
עמותת 'הגל שלי' הוקמה במטרה להעניק הזדמנות אמיתית לנערות ונערים במצבי סיכון לעלות על הגל ולהצליח. מטרת העמותה הינה לפתח תחושת מסוגלות וכישורי חיים בקרב בני נוער במצבי סיכון, דרך התמודדות מעצבת עם איתני הים, באמצעות גלישת גלים.
לעמותה 3 מרכזים חינוכיים, 5,000 בוגרות ובוגרי התכנית, 1,000 נוספים מידי שנה ו-280 חברי וחברות צוות. העמותה מפעילה פעילויות מגוונות, לבנות ובני נוער מכל קשת החברה הישראלית: יהודים, ערבים, חילוניים, דתיים, עולים, ותיקים, בנות ובנים.