מאז מלחמת ששת הימים ב־1967, הדעות בחברה הישראלית הן קוטביות וחריפות מאוד בנושא ההתנחלויות ביהודה ושומרון. אנשי הימין סבורים שההתנחלויות הן נכס צאן ברזל, המהוות שכבת הגנה על מדינת ישראל. בנוסף, אנשי ההתנחלויות סבורים שהם מקיימים את הצו האלוקי "וירשתם את הארץ". לעומתם, אנשי השמאל גורסים כי ההתנחלויות הן נטל, כי מדובר בגזל שטחים פלסטיניים וכי יש לפנותן לאלתר.
אנשי הימין איתנים בדעתם ובאמונתם שהמתיישבים בהתנחלויות תורמים תרומה חשובה לביטחון ישראל בעצם התיישבותם בשטחים משוחררים אלה. מולם יוצאים אנשי השמאל בטענה שיש מי שמתעמרים בפלסטינים ומתגרים בהם, ובכך מייצרים סכנה יומיומית להתלקחות הסכסוך. הימנים מצדם טוענים כי מדי יום בנסיעותיהם בדרכים הם סופגים מטר של אבנים, כמו גם מתמודדים לאורך השנים עם פיגועי סכינאות ודריסה, שגרמו לפגיעות לא מעטות בנפש.
לתפיסתי, ההתנחלויות יצרו נושא להתדיין ולהתמקח לגביו, לעומת חלקים מהארץ שאין כיום מחלוקת עליהם או לעומת שכונות שהפכו לחלק בלתי נפרד מירושלים הבירה, ואיש לא מעלה על דעתו לפנותן, על מאות אלפי תושביהן.
בנאום ההספד המפורסם של הרמטכ"ל משה דיין על קברו של רועי רוטברג בנחל עוז בשנת 1956, הוא אמר בין השאר: "דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח, לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית... מיליוני היהודים, אשר הושמדו, באין להם ארץ, צופים אלינו מאפר ההיסטוריה הישראלית, ומצווים עלינו להתנחל ולקומם ארץ לעמנו".
על רקע קיום ההתנחלויות, ועל אף הסכנות היומיומיות בכך, נוצר מצב שיש על מה להתמקח. כתוצאה מכך, נדמה שנזדקק לעניין "הטלית" ולפסק הדין "ויחלוקו". וכך פותחת מסכת בבא מציעא: "שניים אוחזין בטלית, זה אומר 'אני מצאתיה וכולה שלי', וזה אומר 'אני מצאתיה וכולה שלי'". הפסק התלמודי: זה יישבע שאין לו בה פחות מחציה, וזה יישבע שאין לו בה פחות מחציה, ויחלוקו.
הכותב הוא נשיא הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו