אינני יכול עוד להחריש; לפעמים נדמה לי כאילו נפתלי בנט חרד לגורלה של קייב הרבה יותר משהוא חרד לעתידה של באר שבע. זה הרי הרבה יותר אקזוטי; וגם עשוי לשפר את מעמדו בקרב כל אלה שמאסו בהתנהגותו ערב הקמת הממשלה הנוכחית. אין לקבל גישה זאת. היא לא מוסרית והיא גם לא חכמה. בעיקר בגלל שהיא מדגישה את אוזלת היד בתוך המדינה גופא.

התמונות שמגיעות מאוקראינה קשות. הסבל הוא רב; אבל לצד כל הכאב והאמפתיה, אין לשכוח שמדובר בעם שהתעלל ביהודים ללא הרף. כמה מהאחראים למעשים אלה נערצים עד היום כגיבורים לאומיים. פסליהם מקשטים מקומות ציבוריים.

הפלישה הרוסית לאוקראינה: הריסות בבירה קייב (צילום: Press service of the State Emergency Service of Ukraine/Handout via REUTERS)
הפלישה הרוסית לאוקראינה: הריסות בבירה קייב (צילום: Press service of the State Emergency Service of Ukraine/Handout via REUTERS)


כמו כן, על מעשיהם במלחמת העולם השנייה, שבמהלכה נרצחו בידי האוקראינים כמיליון יהודים, מעולם לא ביקשה אוקראינה את סליחת העם היהודי. ועכשיו אנחנו עם השאלה כיצד נוהגים בפליטי המלחמה שמתדפקים על שערינו. אינני בא לומר שהפלישה של רוסיה, אין לגנותה; אבל אין בינה לבין המוסר היהודי, כנטען, ולא כלום. הניסיון להשוות בין הפליטים ובין היהודים שחיפשו מקומות מקלט הוא נלעג. לא מן הנמנע כי חלק מאלה המגיעים אלינו הם מהגרי עבודה.

לעם היהודי יש כעת בעיות שצריכות תשומת לב רבה ביותר; והמלחמה באוקראינה היא לא אחת מהן. בית חולים שדה - כך אני רואה זאת - צריך היה להקים בנגב; לא על גבול פולין. אבל לפרוגרסיבים, בעיני עצמם, במקומותינו אין עניין בנגב. גורלו, כנראה, פחות מטריד אותם; אם אפשר, בתמורה, להצטייר כנאורים בעיני דומיהם במערב אירופה. וכאן שורש הבעיה; הניתוק מהאופק המתקדר והולך של מעמד השבעים והמדושנים.

ממשלה רופסת, מתעתעת, מובילה אותנו בדרכים עקלקלות. התייפייפות בלתי מובנת מנחה אותה. הריסת בתיהם של יהודים במאחזים חשובה בעיניה הרבה יותר מביעור הפשיעה הלאומנית. את תושבי הערים המעורבות – ולא רק שם - היא מפקירה לגורלם. קבלות הפנים על שטיחים אדומים קוסמות, בעיניה, יותר.

זירת הפיגוע בבאר שבע (צילום: פלאש 90)
זירת הפיגוע בבאר שבע (צילום: פלאש 90)


דא עקא, לא מסעות של יחסי ציבור צריכים להיות בראש מעייניה של ממשלת התעתועים שהקים בנט. דאגתה צריכה להיות מופנית למקומות שבהם נרצחים יהודים; לאזורים שבהם יהודים כבר לא יכולים להסתובב ללא חשש לחייהם. לא כדי לחוות עוד פוגרומים חזרו היהודים לארץ אבותיהם.