איני רוצה להיכנס לעומק המשפטי של פרשת גל הירש. אני מבקש לגעת בממד הערכי והאנושי של הפרשה. למען גילוי נאות, אני מחשיב את עצמי לחברו של הירש, לאחר שהובלנו יחד את עמותת נועם שמנציחה את רס”ן איתן בלחסן ז”ל, שנפל בלבנון כאשר הוביל את סיירת צנחנים לקרב.
לדעתי ערך הרעות בין לוחמים בשדה הקרב וגם בהמשך הדרך הוא ערך מוביל בחיי אומה ובצבאה וגם בחברה כולה. לאור זאת, אני מבקש שיניחו להירש ושההליך המשפטי שהוא עובר - ייפסק. הירש עבר בשנים האחרונות מסע אימים שמתעצם לאור היותו אדם ערכי ולוחם. נתינתו למדינה אינה מוטלת בספק. המסע הזה מטיל עליו עונש קשה מנשוא; עונש שאנשי הפרקליטות כנראה לא חוו מעולם כי לא היו במצב דומה. נדמה לי שהם נטולי אמפתיה כי לרובם האירוע הוא תיאורטי ונבחן במונחים טכניים.
לאחר שקראתי את התגובה של הפרקליטות לסרט של אילה חסון, וחרף היותי הדיוט בנושאים משפטיים, הרשו לי להציג לפרקליטות שתי שאלות שאינן משפטיות. הפרקליטות טענה כי הירש יכול היה לקצר את החקירה אילו היה מוכן לחשוף מסמכי בנקים רלוונטיים בשליטתו. אני מניח שככל הנראה ללא המסמכים האלה, הפרקליטות לא הצליחה לבנות כתב אישום מעוגן היטב, ונדרש לה לשם חיזוק האישום זמן רב נוסף, הנמדד בשנים.
לנוכח זה, להלן שתי השאלות: האם אי־היענות לחשוף את המסמכים היא עבירה? כנראה שלא כי אילו הייתה זו עבירה, הירש היה עומד עליה לדין. אם זו אינה עבירה, איזו הצדקה יש לפרקליטות לנהל חקירה כל כך ארוכה שבעטיה חיי האדם הנחקר נהרסים? אני מדגיש שוב שאין זו עמדה משפטית, אלא עמדה אנושית וערכית.
לסיכום, אני מבקש את הפרקליטות להפעיל שיקול דעת ואנושיות ולהפסיק את המשפט של גל הירש. ואם אין זה בסמכותה, אז אני פונה לבית המשפט להפעיל שיקול דעת אנושי ולהניח להירש שמשלם כבר היום, בטרם הוכחה אשמתו, מחיר ציבורי כבד. האם הוא ראוי לגזר דין כזה בעוצמה הזו? ההפך הוא הנכון. לגל הירש עצמו אני קורא להתחזק ולהתגבר על תחושותיו הקשות, להחזיק מעמד. אני מקווה שההיגיון והאמפתיה יחדרו סוף־סוף ללבם של האמונים על החקירה והמשפט בישראל.
הכותב הוא חבר בעמותת “מבטחי" - פורום מפקדים לאומי, ומחבר הספר “ספינת התלאות"