דגלי האויב הונפו באוניברסיטה - והצבועים האקדמיים רואים כאן "מגוון דעות"

דוד בן־גוריון הוא האיש שבכוח נחישותו הציונית הוביל את מנהלת העם להכריז בה' באייר תש"ח על הקמת המדינה. לנו הוא מקים המדינה. לאויבינו, מבית ומחוץ, הוא "אבי הנכבה". זו גרסת השקר שהם מפיצים, סיפור כישלונם בניסיון להשמיד 600 אלף יהודים ואת מדינתם. על תוקפנותם וכישלונם הם שילמו מחיר. שלוש שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה זה היה מחיר קל יחסית למה ששילמו גרמניה ויפן, המדינות שפתחו במלחמה והובסו בה.

אבל ערביי ישראל מטפחים את השקר שלהם בדבקות, וגם מבולבלים ומתוסבכים מבני עמנו שאימצו את הנרטיב שלהם וחיים ברגשי אשמה על ש"גזלנו" מהערבים את מולדתנו. יום העצמאות שלנו הוא יום אבל להם. ואם ימשיכו בניסיונותיהם להשמיד את המדינה או לכרסם בה אט־אט מבית – אולי יזכו לעוד ימים כאלו. אבל בינתיים, באוניברסיטה ע"ש בן־גוריון, מציינים את "הנכבה" ומניפים את דגלי האויב הערבי – לא כמעשה חתרני ומרדני, אלא באישור השלטונות האקדמיים.

באוניברסיטת בן־גוריון, כך על פי תשובת פרנסיה הפוסט־ציונים, "ניתן להתוודע ולהכיר מקרוב אנשים, רעיונות ותפיסות עולם שונות". כי זה להבנתם כנראה שורש הסכסוך בין יהודים וערבים בארץ ישראל. לא מלחמת דת או סכסוך טריטוריאלי. לא התנגשות בין שתי אידיאולוגיות סותרות, אלא בעיה של "חוסר היכרות" ואם "נתוודע", נוכל כנראה לפתור את הסכסוך.

הבעיה של יהודי גרמניה ערב ההשמדה הייתה כנראה שהגרמנים לא הכירו אותם. וזו כנראה גם הייתה בעייתם של יהודי חברון בטבח תרפ"ט כשנשחטו בידי שכניהם הערבים. מאות שנים חיו אלה לצד אלה. אלה בתוך אלה, אבל הרוצחים הערבים פשוט לא "התוודעו", לא הכירו את הרוקח והרופא שטיפלו בהם. ולכן תנו לאויבים מבית להניף את דגליהם באוניברסיטת בן־גוריון. ומשם ייצאו להשתולל ברחבי הנגב, כך יתוודעו אליהם לא רק הסטודנטים, אלא כל היהודים בנגב.

סגידה לדת הפרוגרסיבית

ובשולי הדברים, כתב "כאן" בדרום אסף פוזיילוב, חשף גם את השקר בתגובת האוניברסיטה. הוא פנה ליועצת המשפטית לממשלה והסתבר לו כי "לא הייתה פנייה של האוניברסיטה ליועמ"ש ולא התקבלה תגובה". החוק שאסר הנפת דגל אש"ף לא בוטל בעקבות הסכמי אוסלו, אבל היועצים המשפטיים לממשלה קבעו לפני 30 שנה כי אין לאכוף אותו לאחר חתימת ההסכמים, כי לכאורה אש"ף חדל להיות ארגון טרור. אבל הוא לא.

למחרת "יום הנכבה", התפרסמה הידיעה כי באוניברסיטה הפתוחה אישרו הפרופסורים בוועדת המשנה ללימודי הרוח והחברה הצעה לשנות את שמו של אחד ממסלולי הלימוד מ"לימודי ארץ ישראל" ל"לימודים ישראליים ופלסטיניים". הנה כי כן, מגוון דעות, שני צדי המתרס. פלורליזם. משקל שווה לנו ולאויבינו.

והתהליך הממאיר הזה מכרסם מבית. בתוך האקדמיה. וכך ישטפו את מוחות הסטודנטים שיבואו ללמוד, שמחר יהיו המורים בבתי הספר היסודיים והתיכוניים בכפרים הערביים ובערי ישראל. "לימודי נכבה" במימון משרד החינוך. התארים של האוניברסיטה הפתוחה מוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה. למה יצטרך הסטודנט לכתת רגליו עד ביר זית או א־נג'אח בשכם? לימודי הנכבה שווים לכל נפש ליד הבית. ואפילו בהתכתבות.

ומה לעשות? תורמים ומוסדות אנטי־ישראליים מממנים חלק גדול מהסחף השמאלי הרדיקלי הזה. אין לי ספק כי אם מניין תורמים חשובים יודיעו על הפסקת תמיכה במוסדות אקדמיים המאפשרים להניף דגלי אש"ף ומלמדים את "הנרטיב" הפלסטיני – אפילו האדוקים באנטי־ציונים יכשכשו בזנבם בהכנעה.

אם סטודנטים יחרימו אוניברסיטאות ומכללות כאלו – ראשי האוניברסיטאות יחששו לעתידם. אם שמותיהם של מי שתמכו בהסבת לימודי ארץ ישראל ל"לימודים ישראליים ופלסטיניים" יפורסמו לדיראון – הם יחפשו עבודה בביר זית או באירלנד, כי רוב הציבור כאן שפוי. השנאה העצמית מקננת בעיקר באקדמיה.