"הימים שעוד נכונו לנו
שיהיו נכונים, שיהיו רכונים
שיהיו מעלינו כמו כפות תמרים"
(עדית פאנק).
יש רגעים בחיים שהלב שלנו מתפקע. מתפקע מאהבה, מתפקע מאושר או שמחה, מתפקע מנחת והכרת תודה. לעתים נרגיש שהלב מתפקע מכאב, מכעס או מתחושת חוסר אונים. לכאן או לכאן, התחושה הזו תלווה אותנו במצבי קיצון של מלאות או ריק. בימים אלה אני מרגישה שהלב שלי מתפקע מדאגה. חוסר הוודאות מציף אותנו זה זמן רב, והלב מתקשה למצוא מרגוע בידיעות החדשותיות הזורמות אלינו מתחומים שונים.
המלחמה באוקראינה, הקורונה שלא חלפה וכבר נצפתה לה מחלה חדשה ועלומה בשם אבעבועות הקוף, המצב הביטחוני המורכב והמצב הפוליטי הלא יציב, מערערים בנו את תחושת השקט והביטחון שאנו כה מייחלים לה. הימים ימי ספירת העומר. ימים של המתנה, של הכנה וציפייה. בספרו "מורה נבוכים" מציין הרמב"ם כי מטרתה של מצוות ספירת העומר היא לבטא את הציפייה והשאיפה ליום קבלת התורה בסיני. ספירת העומר מבטאת את ימי ההכנה וההמתנה מלאי התקווה מחג הפסח – מועד הגאולה והיציאה לחירות, ועד לחג השבועות – חג קבלת התורה.
הספירה מהווה המתנה אקטיבית, שיש בה הכנה נפשית ומעשית גם יחד. כולנו נוהגים לספור שבועות וימים ולעתים גם שעות ודקות, בציפייה דרוכה לאירוע עתידי חשוב. ספירה מסייעת לנו להתכונן לקראת הבאות. כך סופרים כלה וחתן את הימים לפני חתונתם, כך מונים הורים את הדקות לנחיתת ילדם היקר השב לאחר טיול ממושך בעולם, ועוד. כך חשו רבים בתקופת הקורונה בציפייה לפגוש את סבם וסבתם, שעמם לא התראו בחודשים האחרונים.
כך גם אני, להבדיל, ספרתי את הימים שבהם לא שב הביתה בני, גיל־עד שער ז"ל. ההמתנה בהווה לקראת העתיד טומנת בחובה אתגר גדול. כמיהה לעתיד ערטילאי אשר מקורה בחוסר שביעות רצון מההווה, עלולה להוביל להחמצת ההווה והעתיד גם יחד. אולם ציפייה אקטיבית אין משמעה ביטול ההווה למען העתיד, אלא שילובם זה בזה.
בחודשים האחרונים אנו עדים לחיים בתנאים של אי־ודאות, בארץ ובעולם כולו. נראה שהעולם למד לחיות בצל הקורונה, ועם זאת, העתיד לוט בערפל ונדרש מאיתנו במהלך תקופת המתנה זו לנסות להפיק את המיטב, לעסוק בהפקת לקחים ובהתבוננות פנימה על החברה שלנו.
כולנו זוכרים את ח"י הימים של ימי "שובו אחים" בקיץ תשע"ד (2014).
אין עוד עם כזה בעולם, היוצא לחפש אחר שלושה נערים שלא שבו הביתה. אין עוד עם כזה המצטיין באכפתיות שלו, בערבות ההדדית ובדאגה האמיתית לזולת. אין עוד מדינה בעולם הנענית באופן מיידי לכל קריאת מצוקה ולכל צורך. הלב רועד מהתרגשות לראות התגייסות מהירה והגעה מיידית לאזורי מלחמה ולאזורים מוכי אסון, כמו אוקראינה לדוגמה, לצורך חילוץ, מתן סיוע, הצלה ורפואה. שמה הטוב של מדינתנו יוצא לפניה כשגרירה של רצון טוב והושטת סעד ועזרה לכל נצרך.
כולם למען האחד
בימים אלה אנו מתחילים את ספר במדבר. טרם הכניסה לארץ, כך מלמדים אותנו חז"ל, נכרתה ברית הערבות ההדדית, אחד בשביל כולם, כולם למען האחד. אולם לא ביום אחד נכנס העם לארץ. היה עליהם לעבור דרך ארוכה כדי להגיע ליעד הרצוי. ואם מדברים על הדרך, אזי ההמצאה הגאונית של דורנו היא ה"ווייז" הנפלא, המאפשר שימוש ברחבי תבל להגעה אל היעד במהירות ובבטחה, ומבוסס על הרעיון של האחווה ושיתוף כל הנהגים עוברי הדרך.
מעם ישראל יוצאת בשורת האחווה. זהו הווייז היכול להורות לעולם את הדרך האנושית הראויה של שיתוף ואחווה. זו מהותו של העם היהודי, זה החלום והחזון של דורנו – להיות אור לגויים. להיות בטוב שאנחנו יודעים להיות, מתוך טוב. וזה לא פשוט לנו, הרבה פעמים אפילו מאתגר אותנו ביומיום.
ביום שלישי הקרוב, 31 במאי 2022 ר"ח סיון, נציין - זו השנה השישית - את "יום האחדות" בארץ ובעולם, למען אחדות וערבות בחברה הישראלית ובין ישראל ליהודי העולם. אנו מזמינים את כולכם לקחת חלק ביום המיוחד הזה, המבקש להזכיר לנו את הפוטנציאל העצום הטמון בנו כחברה וכעם.
ציון "יום האחדות" לזכר שלושת הנערים גיל־עד שער, איל יפרח ונפתלי פרנקל ז"ל, נועד לחצות קהילות ומגזרים ולאגוד יחדיו את כל החברה הישראלית ואת כל יהדות התפוצות. ייחודו של יום זה הוא בהיקף משתתפיו בישראל ובעולם, המכירים בחשיבות האחדות ופועלים בדרכים שונות ומגוונות לקידומה במשך כל ימות השנה.
חלוקת "פרס ירושלים לאחדות ישראל" בבית הנשיא מהווה את שיאו של יום האחדות, ובמסגרתו נערכות פעילויות בפריסה כלל ארצית ובקרב מגזרים שונים ואף בקהילות שונות ברחבי העולם. השנה בחרנו בנושא "מילים יוצרות מציאות", דווקא מתוך הבנת כוחן של המילים. הכלה מתחילה בסגנון דיבור, בשיח מכבד, במילים ובטון דיבור. נחזיר לעצמנו את האמון בעצמנו, גם אם בשיח התקשורתי המילים יוצרות פער וריחוק. נאמין ביכולת שלנו להיות האחד בשביל השני למרות האתגרים הניצבים בפנינו.
השנה הפקנו שיר חדש לקראת יום האחדות. משה קלוגהפט כתב את המילים, וחן הררי הלחין - "שומר אחי אנוכי", בביצוע אגם בוחבוט והלהקות הצבאיות. השיר מבטא את החיבור העמוק והאחריות הגדולה שיש לנו האחד כלפי השני. כאן בארץ וגם הרחק מכאן, עם אחינו ברחבי העולם. ובימים שעוד נכונו לנו, נצפה לחיבור משמעותי ועמוק ונברך מתוך הווה משמעותי מלא אהבה ודאגה לעתיד טוב יותר לכולנו. מוזמנים להיכנס לאתר ולקחת חלק: unityday.org.il
הכותבת היא אשת חינוך, ממייסדי יום האחדות ויו"ר עמותת Sonshine