לא בכל יום ישנה הזדמנות לעצור לרגע, לקחת פסק זמן מהמולת החיים, להזדקף מעל הטרדות המעיקות ולהתבשם מניחוח הפירות שבכל זאת צמחו בערוגותינו המסוכסכות. חג השבועות שיחול ביום ראשון הקרוב מייצר הזדמנות כזו. פעם בשנה פותח החג צוהר לגישה חדשה ומרעננת שלפיה, למרות המגרעות והכשלים, עדיין יש סיבות רבות לשמוח.
גישה זו מכריזה כי חרף השסעים והשנאות, אפשר גם להודות. לתת את הדעת על הדברים שהתברכנו בהם. להסתכל על התוצרת שנקצרה בעמל ופשוט “לשמוח בכל הטוב”, שזהו הציווי המקראי ליום הביכורים. ביום זה אנו מודים לאלוקים על הארץ הטובה שאינה מובנת מאליה. אנו נושאים את בשורת האופטימיות.
ויש היבט נוסף ליום הזה. מעבר לממד החקלאי שמבטא את הקשר של עם ישראל לאדמתו, ישנו גם הממד שמחבר בין העם לזהותו. שבעה שבועות לאחר שמציינים את היציאה לחירות והסרת עול השעבוד, התהליך נשלם עם ההתגבשות הקולקטיבית סביב הר סיני שעיצבה את זהותנו כעם המחזיק בגורל ובייעוד משותפים. זו הסיבה שחג השבועות נושא גם את התואר “חג מתן תורה”. הוא מחבר בין העם לתורתו ולאדמתו. ברגע שאחת הצלעות חסרה, המבנה כולו מתערער. זוהי, לפי היהדות, עסקת חבילה. הריבונות על הארץ כרוכה אפוא באימוץ החוקים שניתנו לעם בהר סיני.
השילוב המופלא בין ציון מתן תורה להודאה על תנובת הארץ מביא אותנו לליבת המחלוקת השוררת בישראל. במשך 74 שנים סוחבת המדינה על גבה השחוח מלחמות דת ומדינה שמערערות אותה מבפנים. אבל מעבר לסוגיות של חקיקה ומאבקים הניטשים בעיקר בשדה הפוליטי, ישנה מציאות שהולכת ומתבססת בשטח - היהדות על חוקיה ומורשתה נדחקת לשוליים.
היא נישאת אולי כמושג רב משמעות, אך בפועל המרחב הציבורי פורק מעצמו כל חזות של יהדות מסורתית. הדת נתפסת כנוגדת קדמה, שיש לצמצמה למינימום האפשרי. יש המביעים מורת רוח מתהלוכות ל”ג בעומר ומהצבתם של דוכני תפילין בסמוך למוסדות חינוך, אך במקביל מעודדים תהלוכות אנטי־דתיות ופעילויות אחרות שמתכתבות עם תרבות שאיננה בעלת נראות דתית.
תל אביב, שהיא היצואנית הגדולה של המהפכה הפרוגרסיבית בישראל, תממן תחבורה ציבורית בשבת בשעה שתגביל הצבת דוכנים להנחת תפילין ליד מוסדות חינוך. החופש הוא ערך עליון, כמובן רק כאשר הוא מוענק לצד “הנכון”. אם הוא לא מתאים לאג’נדה, הוא נשלל. זהו חופש בע”מ.
לכן אנו זקוקים, כולנו, ליום אחד שמחבר בין הזכות ליהנות מפירות הארץ וחובת הנאמנות כלפי מי שהבטיח לנו אותה. אנחנו יכולים פעם בשנה להסיר את חומת המיסוך שמונעת מאיתנו להכיר בזהות המשותפת שמקורה בדת.
חג השבועות, שמאפשר להצטייד במטען אופטימי חרף המחלוקות, יכול להוות נקודת ציון ביחס למשולש שווה הצלעות של עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. הוא יכול לגרום לעם המפולג להתלכד מחדש תחת ההר, לפסוח על המחלוקות ולשמוח בטוב המשותף שקיים למרות הכל. עדיין לא מאוחר לקצור את הפירות.