מורים מתוסכלים, הורים מיואשים, ילדים מופקרים – זוהי תמונת המצב במערכת החינוך הישראלי נכון להיום, למרות היותה מובילת תקציב המדינה. אפשר לדבר על בעיות מבניות וכלכליות, אך בשורה התחתונה הבעיה היא המעמד התרבותי של החינוך. בעוד בחינוך היהודי המורה הוא קדוש, שיש לו מעמד חברתי גבוה - בחינוך הממלכתי המורה הוא סתם פקיד חסר ערך.
מדובר קודם כל במשבר ערכי. הרבה פעמים טוענים כי הנאורות דוגלת בלהיות "אנשי העולם הגדול" או "האוניברסליות". ובכן - בארצות ערב, איראן, יפן ורחבי אסיה - תרבויות רבות לא רק עם כבוד חברתי יותר גבוה למורים ולהורים, אלא עם תפוקות טובות יותר. מערכת חינוך כמו באיראן - שהיא הרבה יותר ענייה ותלמידיה יותר עניים - הרבה יותר מוצלחת ממערכת החינוך הישראלית בכל יום נתון, ביחס למהנדסים והאקדמאיים שהיא מייצרת פר אזרח. מערכת שלא דוחפת תרופות לתלמידים ותקציבים אין סופיים ופשוט מצליחה לשמור על תלמידים ממושמעים ומורים עם מעמד חברתי קדוש. איראן להזכירכם, היא מדינה פנאטית, ענייה וכושלת.
ישראל לא הביאה לכאן את האוניברסליות. ישראל הביאה לכאן את המיץ של הזבל של תרבות המערב. בתקשורת המסחרית, במערכת החינוך, באקדמיות, בשיח הפקידותי ובמגזר השלישי. הביאו לכאן שיטות חינוך כושלות מבריטניה וארה"ב לניהול מערכות חינוך, נתנו כוח מופקר לפקידים לכתוב את תוכני מערכת החינוך. אפילו ברמה של היועצת הבית ספרית, המורה בבית הספר, העובדת הסוציאלית - כולם חונכו בשיטות מערביות לחינוך.
כשאני כותב "תרבות המערב", זה לא דיונים על להט"ב או לא, או דיונים על שיעורי תנ"ך או לא. הלוואי שאלו היו הבעיות שלנו. אלו בעיות של אלימות, חוסר כבוד הדדי, אין כיבוד אב ואם, אין כבוד למורים ואין קדושה ללימודים.
בסוף רוב המורים באים משליחות ולא מחפשים שכר של הייטקיסט, בסוף רוב ההורים לא רואים את הילדים שלהם כפונקציה כלכלית ואוהבים אותם, בסוף התלמידים מחפשים דמויות חינוכיות ואמהיות/אבהיות. אבל בלי ערכים בסיסיים של כבוד שום פתרון "כלכלי" לא יהיה. כשאני שומע ממכרים שלי מורים סיפורים על מערכת החינוך - גם אם אני אומר "הם מגזימים" ומקצץ ב-90% מהסיפורים שלהם - לא הייתי מוכן לעבוד בסביבת עבודה רעילה כזו.
אולי במקום לצעוק "הדתה שמדתה", נחזור לשורשים היהודיים האמיתיים שלנו בכל הקשור לחינוך ותרבות, במקום להיות ניסוי מערבי כושל של כאוס ואנרכיה תרבותיים. עצוב שבשביל להשיב ערכים כמו יהדות, כיבוד הורים, כבוד למסורת וערכים למורים - זה נחשב "כהדתה". אולי במקום לתת לילדים תרופות ולדחוף להם כדורים - פעם אחת לצד "אנטיגונה", לא נשכח את "פרקי אבות".
הכותב הוא נשיא ערכים ליהדות וציונות