האירועים הפוליטיים המלווים אותנו בשנים האחרונות, שמתאפיינים ב"חטוף ואכול כי מחר ניבול" - מבטאים גישה המנוגדת לערכים שעליהם נבנתה המדינה, ושעליהם התחנך ציבור האזרחים הוותיקים. הואיל וגישת המטריאליזם הפוליטי שולטת במחוזותינו בימינו, הרי שציבור הוותיקים המסתייג ממנה ואינו משתלב בה הוא "הדפוק העיקרי".
בממשלה הנוכחית המגזר הערבי קיבל משאבים (ובצדק, אחרי הזנחה מכוונת של שנים), בממשלות קודמות זכו החרדים לעדנה תקציבית, ורק לאחרונה קיבלו חובשי הכיפות הסרוגות כספים ייחודיים למגזרם. כל קבוצה קיבלה תקציבים בזכות המפלגות שדאגו להן: ש"ס ויהדות התורה - לחרדים, רע"ם לערבים, ימינה לחובשי הכיפות הסרוגות, ישראל ביתנו לעולים וכחול לבן לגמלאי צה"ל. כמעט כולם בצדק.
האזרחים הוותיקים, אלו שרואים בעיניים כלות את הקריסה הערכית של ישראל, נשארו מחוץ לעמדות החלוקה. אלו שלא נדחפו בתור, ורובם לא היו מוכנים לעמוד בו כלל כי עצם החלוקה הייתה לזרא בעיניהם, נשארו בלי כלום: עם קצבת אזרח ותיק חודשית שמספיקה ליומיים של מחיה, ועם מערכת מגבלות מטופשת כמו זו שמונעת קצבת נכות אחרי גיל פרישה או זו שאוסרת החזקת רכב פרטי כדי לקבל תוספת זעומה לקצבה. במסגרת ההצגה "איננו משליכים לעת זקנה", הממשלה כן דואגת לסוג של נדבות כך שהוותיקים בגיל יקבלו פטור מעמידה בתור וכרטיס בהנחה לקולנוע פעם בשבוע.
יוקר המחיה ההולך ומאמיר פוגע בעיקר באוכלוסייה הוותיקה הואיל וזו צורכת שירותים בסיסיים בדרך כלל: תחבורה ציבורית, שירותי בריאות, פיזיותרפיה, מזון, סיעוד. לנוכח מצוקת הקיום של אזרחים ותיקים, נדרשת חקיקה בדומה למדינות מתקדמות אחרות בעולם, כמו בארצות הברית למשל, שתחייב תאגידים ממשלתיים ועירוניים במכסת עובדים שהם אזרחים ותיקים. כולם ירוויחו ממהלך מסוג זה.
התאגיד ירוויח מהניסיון העצום של האזרח הוותיק ומהראייה הרחבה שלו בעוד האזרח הוותיק ייהנה מתוספת הכנסה ומהרגשת חיוניות, שהיא מרכיב חיוני בהישרדות של אדם מתבגר. תחושת החיוניות, שהיא תנאי הכרחי לבריאות האזרח הוותיק, היא גם בעלת משמעות כלכלית תקציבית. היא מפחיתה עלויות של טיפול רפואי וסיעוד, ומכאן שזה מקל על תקציב המדינה, לידיעת אנשי אגף תקציבים באוצר הבוחנים כל דבר על פי מה שנקרא פעם "החור שבגרוש".
אז לקראת הבחירות, הגיע הזמן שגם האזרחים הוותיקים ישימו לכמה חודשים בצד את הדבקות בערכי היסוד שלהם, שעליהם בנו את המדינה, וינהגו כמו הפוליטיקאים, או כפי שאמר פעם נתניהו בעניין אחר: "ייתנו - יקבלו; לא ייתנו - לא יקבלו".