תקופת תום עידן המרנים בחרדיות האשכנזית ובחרדיות הספרדית פתחה פתח להשערות בשאלה עד כמה ייפגעו מכך המפלגות החרדיות. רבים הניחו כי המפלגות החרדיות ייפגעו אלקטורלית לאחר שגדולי הדור החרדיים הלכו לעולמם. רצף מערכות הבחירות עד להקמת הממשלה הנוכחית הוכיח כי המפלגות החרדיות לא רק שלא נפגעו אלא אף ביססו את כוחן.

חלק מעוצמתן של המפלגות נשען על מעבר הכוח מהמנהיג הרוחני למנהיג הפוליטי (במקרה של ש"ס, לדוגמה, מקומו של הרב שלום כהן הרבה יותר מוצנע בציבוריות הישראלית ממקומו של הרב עובדיה, ועל הפער הזה השתלט יו"ר ש"ס אריה דרעי). בנוסף עבדו שם קשה על חיזוק המערך הפנים־מפלגתי ועל פנייה לקהלים חדשים כדוגמת קמפיין טיפולי שיניים לכל, או תורים לבדיקת MRI – מהלכים חוצי קהילות שהוביל השר לשעבר יעקב ליצמן.

פער חשוב נוסף שיש להניח על השולחן הוא הרצף המדיני. ההנהגה הפוליטית של יהדות התורה (משה גפני) וההנהגה הפוליטית של ש"ס (דרעי) הן הרבה יותר יוניות מאשר רוב קהל המצביעים של מפלגות אלו. מדובר בפער מדיני ידוע לאורך שנים, שהשפעתו על דפוסי ההצבעה הייתה תמיד מוגבלת ממה שהעריכו הפרשנים.

השבטיות המאפיינת את המגזר החרדי (חסידים, ליטאים, ספרדים וכו') העתיקה את עצמה לציונות הדתית. המגזר שהיה בעברו ציונות דתית, הפך לחרד"לי, דתי־ליברלי, כיפה שקופה. ועוד לא דיברנו על המסורתיים־מזרחיים.

השבטיות הסרוגה שונה בהרבה מאוד מובנים מהשבטיות החרדית. ההבדל המשמעותי טמון ברקע האישי. נדיר לראות חסיד שיהפוך לליטאי, או ליטאי שישיא את בנו לבת של חסיד. שינויים על הרצף הסרוג מתקיימים תכופות. השבטיות הסרוגה צעירה בהרבה מהשבטיות החרדית. עושר תתי־המגזרים בעולם הדתי־סרוג מוביל למציאות שבה לכאורה המעבר בין "המגירות" השונות מתבצע ביתר קלות.

הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, תקף בשבוע האחרון את ח"כ איתמר בן גביר: "כולם אסרו את הכניסה להר הבית, והם מתעקשים. דיברתי עם כמה אחדים, נכנסים להר הבית. יש אחד שקוראים לו בן גביר. נכנס ככה להר הבית בריש גלי, איזה חילול השם, לצאת ככה נגד כל גדולי ישראל האמיתיים".

המחלוקת ההלכתית בין חלק מרבני הציונות הדתית לבין עמדתו ההיסטורית של הרב עובדיה יוסף בעניין עלייה להר הבית ידועה. הבחירה להציף אותה כעת מעידה על הבנה או על ידיעה שח"כ בן גביר הפך לכתובת עבור הצעיר החרדי.

הסוציולוג פרופ' נסים ליאון כינה את החרדיות הספרדית "חרדיות רכה", מתוך הבנה כי גבולות החרדיות הספרדית פחות נוקשים מהחרדיות האשכנזית, והיא נשענת על המסורת המזרחית המכילה. אני מבקש לשאול את מונחו של פרופ' ליאון ולהגדיר את ח"כ בן גביר כמי שמבטא חרד"ליות רכה. בן גביר לוקח את המתינות המזרחית־מסורתית ויוצק אותה לתוך החרד"ליות המאופיינת בתפיסת האשכנזיות שבה.

בן גביר נותן מקום משמעותי בפעילותו, הפוליטית והאישית, לדעת תורה. הוא מבטא קול ימני ברור, ומעל לכל סביב סוגיית ערעור הביטחון האישי הפגין, לדידו, נחישות שלעתים גבלה בתגרה בלובי בית חולים עם ח"כים ערבים. סוגיית הר הבית נבחרה בגלל ממד הדיכוטומיות שבה. איסור מול היתר. רבנים חרדים שאוסרים ורבנים סרוגים המתירים. סוגיה שלא מאפשרת לצאן מרעיתו של הרב עובדיה לתמוך במי שעולה להר.

הביקורת הפומבית על בן גביר החלה עוד בטרם הודיעו ראש הממשלה נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד על החלטתם להעביר חוק לפיזור הכנסת. כעת מעניין לבחון כיצד ינהגו במערכת הבחירות שני הצדדים הנִצים. אם יבחרו החרדים להמשיך לתקוף את בן גביר, ייתכן שהם, בעצם המתקפות עליו, יעניקו לו משמעות והרבה יותר מקום ממה שתכננו. אם יתעלמו, ייתכן שיסתכנו בבריחת קולות למפלגת הציונות הדתית.


גם מצדו של בן גביר קיימת התלבטות. האם יבחר להזכיר לציבור החרדי את ההיסטוריה היונית של תנועת ש"ס ואת עמדותיו המדיניות של היו"ר דרעי, או שמא ימשיך לחבק ולכבד כמיטב המסורת המזרחית את "רבני השטח" ברחבי הארץ?

שניים בכרטיס אחד

ראש הממשלה בנט חיזק את הממלכתיות על פני התנועתיות. הרפורמות של סגן השר לשירותי דת מתן כהנא לא באמת היו בליבת קיומו של הציבור הדתי־לאומי הליברלי. הרי ברור הפער בין סוגיית מינוי רבני ערים (בה עסק כהנא) לבין היכולת לאפשר פתיחת מסעדות כשרות בשבת בהתאם למודל של חדר אוכל בבית מלון (סוגיה שכהנא לא השכיל לזהות).

ח"כ בצלאל סמוטריץ' שינה את שם מפלגתו ל"הציונות הדתית", ויחד עם הצלחתו בתפקיד שר התחבורה ועבודה פרלמנטרית יעילה של חברי הכנסת שלו (הזיהוי של ח"כ אופיר סופר עם נכי צה"ל ושל ח"כ מיכל וולדיגר עם תשושי נפש), הפכו את מפלגת הציונות הדתית לכתובת עבור מגזר הציונות הדתית, גם עבור אלו שלא חשו נוח להצביע לסמוטריץ' בכובעו הקודם באיחוד הלאומי.

נפתלי בנט (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)נפתלי בנט (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

אם יבחר בנט לקחת פסק זמן ולא יתמודד במערכת הבחירות הקרובה, או שיבחר לשלב את רשימתו ברשימה אחרת, יתפנו קולות בזירה הסרוגה. סמוטריץ', שעמל בהצלחה על בניית תדמית מתונה כמנהיג ציוני־דתי, ובן גביר שנכנס לנעליו הישנות של סמוטריץ', יחד עם התוספת של החרד"ליות הרכה, ימתגו עצמם בכרטיס אחד. אל תתבלבלו. אין סיכוי שבן גביר יתמודד נגד סמוטריץ' על ראשות הציונות הדתית. הוא מבין שהם שלם הגדול מסך חלקיו. ד"ר אבישי בן חיים היה לבטח שואל אם בן גביר לא חושב שהוא יכול להוביל את מפלגת הציונות הדתית, אבל זהו נושא לשיחה אחרת.

ההתרחשויות סביב הזירה הסרוגה, בשילוב ההשלכות להתנהגות המצביעים החרדים, הן לא רק דיון תיאורטי למיטיבי לכת המגלים עניין במגזריות הישראלית. התרחשויות אלו יש בהן כדי להשפיע על הגוש הימני לשבט או לחסד, ובתוך כך לגזור אם נועדנו לרצף מערכות בחירות, או שמא המערכת הקרובה תיצור הכרעה ויציבות.

רועי לחמנוביץ' הוא מנהל אגף תקשורת, עיריית בית שמש