יש לכם עקרונות? גם לי יש.
יש לכם זהות שחשובה לכם? גם לי יש.
יש לכם קווים אדומים? גם לי יש.
חשוב לכם מאוד שהעקרונות והזהות שלכם יקבלו ביטוי רחב ככל האפשר בממשלה הבאה? גם לי זה חשוב. עד כמה רחוק אתם מוכנים ללכת לשם כך?

האם אתם מוכנים בשביל הדברים שחשובים לכם להתעלם מהעקרונות, הזהות והקווים האדומים של מי ששונה מכם וחושב אחרת? אם התשובה היא "כן" – הביאו בחשבון שככל שתקצינו ברצון שלכם להתעלם מאחרים ולמחוק את הזהות שלהם – כך תגובת הנגד תהיה חזקה יותר.

לקראת ט' באב, אנא קראו את הטור הזה מנקודת מבט אחרת. לא כזו שמאשימה את הצד השני ומטילה עליו את האחריות לפילוג, לשנאה ולהקצנה, אלא להפך – כזו שלוקחת אחריות ובה כל אחד בוחן את עצמו, את הצד שלו. לשם שינוי אל תבחנו כיצד הצד השני מתבטא ברשתות חברתיות, אלא בדקו את עצמכם.

כדי לרענן את החשיבה, בדקו לרגע את המציאות הישראלית ותנסו לראות היכן היא כואבת ומפריעה לאחרים, ולא לכם. במשיכת החבל האינסופית על דמותה של החברה הישראלית ועל אופיו של המרחב הציבורי, בוויכוחים החשובים כשלעצמם, בין היתר על תחבורה ציבורית בשבת, השאלה הפלסטינית, פונדקאות לגברים להט"בים והשאלה החשובה מי יהיה ראש הממשלה הבא, חשוב לנו לנצח. אבל האם אנחנו מוכנים לראות, להקשיב ולהביא בחשבון שגם לצד השני יש שאיפות הוגנות ולגיטימיות?

עצרת לזכרה של שירי בנקי ז''ל  (צילום: הדס פרוש פלאש 90)עצרת לזכרה של שירי בנקי ז''ל (צילום: הדס פרוש פלאש 90)

לטעמי אנחנו חייבים כולנו לפקוח את העיניים ולתת מקום לדעות ולשאיפות אחרות, כי האלטרנטיבה היא תהליך הקצנה שילך ויאיץ ויסכן את עצם קיומנו. ההקצנה מזינה את עצמה. כל התבטאות קיצונית גוררת התבטאות קיצונית מנגד, וזו מצדה מחייבת עוד אמירה מתלהמת. וכך במעגל שלא נפסק, עד לשיא של הקצנה כמו הרצח של שירה.

המקום שאני מציע לתת לצד האחר הוא לא ויתור על זהות ולא ויתור על שאיפות, אלא משהו קל ויומיומי יותר, מעין דחייה במימוש החלומות הגדולים שלנו. אני מציע ויתור שמשמעו אבולוציה ולא רבולוציה, התפתחות ולא מהפכה. מהפכות טיבן שהן הורגות בני אדם, ואילו התפתחות אטית של תהליכים חברתיים מאפשרת לחברות להשתנות, להתבגר ולהתאים את עצמן למציאות בלי אבידות בנפש.

זה אולי יפליא אתכם, אבל מדינת ישראל יכולה לשרוד וגם להמשיך לשגשג לטובת כל אזרחיה עם כל תוצאה בבחירות הקרובות, ובלבד שמי שיפסיד בהן יקבל את התוצאה בהשלמה ובכבוד – ומי שינצח יידע לנהוג בכבוד במי שיפסיד. מי שינצח יתכבד וינהל את המדינה ומי שלא – יתארגן לקראת הבחירות הבאות (שיהיו, כך לפחות אני מקווה, ארבע שנים לאחר מכן) ובינתיים ננסה לשנוא פחות ולכבד יותר. ומעל הכל צריך קצת סלחנות, קצת הכרה בקשיים של אחרים, וגם הכרה בכך שאנחנו מחד חברה מגוונת ומאידך שאף אחד מאיתנו לא הולך להיעלם מכאן.

קטונתי מלהציע היכן כל אחד מאיתנו יכול ללכת לקראת מישהו אחר – אבל בכל זאת אציע לכם לבדוק, לא רק היום ערב תשעה באב, אלא כל השנה. היכן אתם יכולים ללכת לקראת מישהו אחר, תוך שאתם מוותרים על החשדנות ונותנים את הקרדיט לצד שני (כל צד שני שהוא), שאף הוא עושה מאמץ לחיות איתכם ביחד.

במוצאי שבת, ערב תשעה באב, תקיים "דרך שירה בנקי" את "איכה יוצרים שיחה - מונעים את הרצח הבא" בכיכר ציון: מעגלי שיח בהשתתפות ראש עיריית ירושלים ובהובלת שרים, אנשי ציבור, דת, תרבות ותקשורת, סביב נושאים מעוררי מחלוקת בחברה הישראלית, לזכר שירה בנקי.

הכותב הוא אביה של שירה בנקי ז"ל ויו"ר "דרך שירה בנקי".