לאחרונה הזכיר לי הפרשן הפוליטי של "כאן", יואב קרקובסקי, אירוע שאירע לפני לא מעט שנים, בימים ששימשתי כיועץ התקשורת של שמעון פרס בתפקידו כראש האופוזיציה. על פי קרקובסקי, באחד הימים שבהם הציג בנימין נתניהו תוכנית כלכלית חדשה, הגבתי בשמו של פרס שגישת נתניהו היא “קפיטליזם חזירי”. קרקובסקי הזכיר לי שביקשתי ממנו להמתין עם הפרסום עד שאקבל את הסכמת פרס למטבע הלשון שהמצאתי.
נזכרתי בקפיטליזם החזירי כי כמו כולם, אני עד בימים אלה ליוקר המחיה ההולך ומאמיר - העלאת מחירים בתחום הדיור ובעיקר בשכר הדירה. רק לאחרונה תבעו שני משכירים שונים לבני משפחתי העלאת שכר הדירה ב־15%. למה? היום שמעתי הסבר: ”כי אפשר”. ואני קורא לילד הזה בשמו: זו חזירות. חזירות של משכירים, חזירות של קבלנים וגם של רשות מקרקעי ישראל, כלומר ממשלת ישראל. התאווה לרווח חזירי אינה רק בתחום הדיור. מעקב אחרי רווחי הבנקים מגלה רווחים ברמה חזירית הנוצרים מעמלות חזיריות. נראה כי התופעה פשטה כמעט בכל הכלכלה הישראלית.
כידוע, ביהדות חזיר נחשב לחיה טמאה האסורה באכילה, ואפילו יש המסרבים לבטא את שמו. כשזה מגיע לכיס ולרצון למלאו, החזירות הופכת למעשה כשר למהדרין. לדעתי, גוזרי הקופונים החזיריים “כי אפשר” ראויים ליחס כמו זה של הציבור הדתי והמסורתי כלפי אוכלי חזיר. אז עדיף לנהוג כמו תרנגולות ולאכול במשורה כי בסופו של יום רוב הציבור לא יעמוד בפני גל החזירות ויאלץ את הממשלה לקבוע שולי רווח סבירים לשכר דירה, לדירות, לבנקים ולשאר יצירי הקפיטליזם החזירי.
לא נותר לי לסיים בסיסמה שאומרת הכל: חזירים, נמאסתם.