עזבו אותנו לנפשנו, מבקשים חברי הכנסת והעסקנים החרדים כשהם דוחים מעליהם את הצורך הבסיסי בלימודי ליבה. לא ממש אכפת להם שהם גוזרים על הציבור שלהם עוני ובערות, להפך, הם אפילו מעוניינים בשימור המצב הקיים. ציבור מוחלש וצייתן ימשיך ללכת אחריהם שבי ולהצביע עבורם, ציבור שיהיה תלוי בתלושי המזון והסיוע שלהם יאפשר להם להמשיך ולשלוט בקהילה, ולחיות כאן כאילו לא קרה דבר במאות השנים האחרונות, כאילו העולם קפא על שמריו.
ושוב גם כאן עולה ביתר שאת נושא אובדן המשילות. שוב מסרב המגזר לפעול על פי הנורמות והחוקים הנהוגים במדינה דמוקרטית, בדיוק כפי שהוא נוהג בעניין הגיוס לצה”ל, ושוב המדינה שותקת ומטאטאת מתחת לשטיח. האוטונומיה החרדית, כמו אוטונומיות אחרות שנוצרו בישראל, מסכנת את הסולידריות שעליה מושתתת המדינה, וזה עוד עלול להתפוצץ לנו בפנים.
לימודי המתמטיקה, האנגלית והאזרחות נועדו להכשיר את התלמידים למיומנויות יסוד שיאפשרו להם להתמודד עם צורכי המאה ה־21 ולהעניק לכל אחת ואחד שוויון הזדמנויות וסיכוי להשתלבות בשוק העבודה. יתרה מכך, ללימודי הליבה גם חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה, ומטרתם היא יצירת מכנה משותף ולו הבסיסי ביותר לחיים משותפים במדינה דמוקרטית. כך למשל, לו היו לומדים אזרחות, היו מבינים שעל אף חשיבותה של התורה, במדינה דמוקרטית מה שקובע הוא החוק.
עניין לימודי הליבה מורכב מעבר למה שנראה על פני השטח, והוא מגלם התנגשות של כמה ערכי יסוד בהיבטים הפילוסופי, הפוליטי והחוקתי. לצד חובתה של המדינה לאכוף את סמכותה על כלל התושבים באופן שוויוני ולדאוג לרווחתם ולעתידם, עומדות זכויות הפרט של ההורים להעניק לילדיהם את החינוך העדיף מבחינתם. אפשר להתווכח כמובן אם מותר להורה לפגוע בעתיד ילדיו ולהחזיק אותם בעל כורחם בבועה אנכרוניסטית המונעת מהם לימודי יסוד.
ויש גם צד שלישי לא פחות חשוב, ואולי החשוב מכולם: זכויותיו של הילד עצמו לקבל חינוך, הכשרה והזדמנות שווה. נראה כי הפתרון שנקטה המדינה, אף כי אינו מושלם, מנסה לגשר על המורכבות הזו, והוא אף הוגן יחסית. עמדת המדינה היא לעודד ולחייב לימודי ליבה, ועם זה, מי שחפץ בכל זאת להימנע מלימודים אלה, לא יהיה זכאי לתקצוב מלא.
מה שקרה לאחרונה הוא לא פחות מהיסטורי ודרמטי. אחד הזרמים המרכזיים בקרב החרדים, חסידות בעלז, הסכים ללימודי הליבה. היה צריך לשפשף עיניים כדי להאמין, ואכן כבר נחתם הסכם, ולו היה יוצא אל הפועל, מדובר היה במהפכה ביחסי החרדים והמדינה ובתרומה אדירה לציבור החרדי ולחברה הישראלית כולה.
אלא שאז הגיע נתניהו, וכדי לאפשר ריצה משותפת של "דגל התורה" ו"אגודת ישראל", לא בחל בשום אמצעי והקריב את לימודי הליבה על מזבח האינטרסים הפוליטיים הצרים. החרפה הזו, הפגיעה בחוסנה של החברה הישראלית, תיזכר לדיראון עולם. במקום צעד קדימה לעבר הקדמה לוקח נתניהו את הציבור החרדי והחברה הישראלית כולה שני צעדים אחורה לעבר החושך והבערות.
אפשר רק לגחך על ההתלהמות הפופוליסטית העדרית והרדודה של כמה מחסידיו של נתניהו, שגילו פתאום כי הם נגד לימודי הליבה ויצאו להגן בחירוף נפש על הפגיעה לכאורה בציבור החרדי. אלא שהפגיעה האמיתית בציבור החרדי היא אותם צעירים מוכשרים שיוצאים אל שוק התעסוקה ומבינים שאין להם את הכלים המינימליים להשתלב ולהתפרנס.