הרבה דברים נכתבו על הסכמי אברהם, רובם כנראה נכונים. האינטרס המשותף מול איראן, סעודיה שדחפה, הטכנולוגיות הישראליות שדגדגו לחברות הענק המקומיות, האמריקאים שפשוט נעלמו מהאזור, החרם האזורי על קטאר וחולשת הרשות הפלסטינית. כשמסתכלים על הכל מלמעלה, קרה כאן נס הסתברויות – וברגע אחד, אחרי עשרות שנים, כל הכוכבים הסתדרו במקום הנכון.
ברגע שנחתנו, המשלחת הראשונה לדובאי, שמנתה כ־20 אנשי עסקים, הרגשנו בבית, פשוט כי המארחים ממש רצו שנרגיש בבית. בפגישה הראשונה עם לשכת המסחר המקומית נאמו בחגיגיות דב קוטלר ואדיב ברוך, יו״ר מכון היצוא באותה תקופה, ואמרו את מה שאני זוכר עד היום: ״ההסכם הזה חשוב מאין כמוהו, בכל האספקטים יש כאן חשיבות עליונה לשתי המדינות, אבל יש כמה מדינות שעומדות בצד ומחכות בשקט שההסכם בינינו ייכשל. המנהיגים שלנו עשו את שלהם באומץ יוצא דופן. עכשיו עלינו, אנשי העסקים, לדאוג לכך שלהסכם תהיה המשכיות״.
מהי תמונת המצב היום, שנתיים אחרי? המסחר בין המדינות הגיע כבר למיליארד דולר והצפי הוא למסחר בהיקף של שלושה מיליארד בשנת 2024. אבל התמיכה בהסכמים צונחת. בסקר שפורסם לאחרונה רק 23% תמכו בהסכם (ירידה של 50% בשנתיים), נתון מדאיג מאוד. אחרי שאבק הכוכבים התפזר ואחרי שכל הסלבס טסו לדובאי ואיתם מעל 450 אלף ישראלים, חשוב לנתח איפה רצינו להיות, ומה קרה באמת.
רצינו שלום אמיתי, בשונה מהשלום הקר עם מצרים וירדן. קיבלנו בדיוק כזה, אך טרם הגענו לשם. רוב הקהילה העסקית והישראלים שהגיעו לאיחוד האמירויות, לא עשו שיעורי בית קודם. הנחת העבודה של מרבית החברות הייתה: נשלח מצגת, נעשה כמה פגישות, בדרך גם נפעיל כמה עסקנים, שהבטיחו קשרים עם ההנהגה המקומית, והכסף יזרום. זה כצפוי לא צלח. בודדות החברות שחתמו או שהתחילו לעבוד. החברות שכן הצליחו מתנהלות לפי האסטרטגיה המקומית ויודעות להביא את הערך המוסף למקומיים.
ואי אפשר ללא התייחסות לנושא הפלסטיני. כשבוע לאחר חתימת ההסכם נסעתי לפגישת עבודה בגשר אלנבי. לחדר ה־VIP נכנס השגריר הפלסטיני מאחת המדינות החשובות. אותו שגריר נקרא לחזור דחוף להתייעצויות עם אבו מאזן. את ההסכם מכרו באיחוד האמירויות לבני עמם ככזה שעצר את תוכנית הסיפוח החד־צדדי של נתניהו, ו"בהמשך נדאג לאחינו הפלסטינים". אלא שבפועל הרשות רק נחלשה מאז, וחמאס מרים ראש בגדה. הסכם שלום עושים עם אנשים, לא רק בין ממשלות וחברות. ההנהגות חייבות לדחוף להכנסת ההסכם לתוך מערכת החינוך, לממן משלחות תלמידים וסטודנטים משני הצדדים, ללמד את הקהילה העסקית מהי סובלנות.