אין זה סוד שפוליטיקאים פועלים לאיחוד השורות במה שנחשב “המחנה שלהם”. ואכן, אחדות הכרחית להתנהלות תקינה של החברה – כך כיום וכך היה גם במלכות ישראל בימי בית ראשון. רחבעם, שאיחד את העם תחת מלכותו, היה למלך האחרון של הממלכה המאוחדת של עם ישראל. אומנם בשל התנהלותו של שלמה אביו, נגזר שבימיו תתפצל הממלכה, אך הוא במו ידיו המיט את אסון הפילוג על העם והביא למימוש הגזירה.
כשיריבו הפוליטי של רחבעם, ירבעם בן נבט, שנמלט מהמלך שלמה לאחר שנרדף בשל התנגדותו למלך, שמע על מינויו של רחבעם, הוא בא בלוויית משלחת נכבדה לפגוש את רחבעם ולהפציר בו להקל על העם את העול הכבד שהיה נתון תחתיו בתקופת שלמה. רחבעם עמד בפני החלטה שהתבררה לימים כהרת גורל. היה עליו להתמודד עם קונפליקט פנימי: אם יבחר להיענות לבקשת הקהל, הוא יוכל לאחד תחתיו גם את מי שהיו ממתנגדי אביו, אך הוא עלול להצטייר כשליט חלש שנתון ללחצים פוליטיים. אם יסרב לפנייה ויפגין את כוחו השלטוני, הוא יסתכן במרד נרחב. בצר לו פנה לדרוש בעצת הזקנים, שהציעו לו לנהוג כמשרת הציבור, וכך ירכוש את נאמנות העם.
כנראה שקשתה עליו עצתם, והוא בחר בהצעתם של חברי ילדותו והשיב למשלחת, ששבה על מנת לשמוע את החלטתו, בדברים קשים שהפכו למטבע לשון נרדפת לאדם שלבו גס בסבלו של הזולת: “אָבִי הִכְבִּיד אֶת-עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים” (מלכים א יב, יד). התוצאות לא איחרו לבוא. כתגובה על חוסר הרגישות שלו החל מרד של העם שהסתיים בהמלכת ירבעם על עשרה מתוך 12 שבטי ישראל. גם ירבעם לא טמן ידו בצלחת והרחיב את הקרע בין חלקי העם.
תאוות השלטון של שני השליטים הייתה בעוכריו של העם. ממלכת בית ישראל וממלכת בית יהודה התנהלו זו לצד זו. בעוד בממלכת יהודה עברה המלוכה מאב לבן, ממלכת ישראל סבלה מחוסר יציבות שלטונית. לא מן הנמנע הוא שבשל היות מלכי האזור עדים לפיצול בעם, הם פתחו במלחמות נגד הממלכות.
כך חלפו כיובל שנים. דווקא אחאב, מלך ישראל, מי שנתפס כמלך אכזר, פעל לאיחוד השורות כנגד אויב חיצוני. למרות שניבאו לו שהוא ימות במלחמה נגד מעצמת ארם, הוא בחר לשלב ידיים עם יהושפט מלך יהודה ולצאת למערכה כנגד האויב המשותף. וכך, לפרק זמן קצר, למען מטרה משותפת התאחדו הפלגים השונים לטובת העם. כשטובת העם והאחריות כלפיו עומדות לנגד עיני המנהיג, וישיבה על כס השלטון אינה השיקול המרכזי בהתנהלותו – ניתן לצפות לאחדות גם בין מחנות יריבים.
הכותבת היא חברת הנהלת החברה לחקר המקרא, מחנכת ומורה לתנ"ך באולפנית הראל בכפר סבא