לאחרונה החליטה הממשלה להקפיא את מסעות הנוער הרשמיים לפולין בגלל מחלוקות עם הממשלה הפולנית. לפי הפרסומים, נדרשה ישראל להפסיק את ליווי המשלחות בידי מאבטחים ישראלים. בנוסף מחתה פולין על הגינוי שמשמיעים, לכאורה, מדריכים באוזני בני הנוער בקשר להתנהגותו של כל העם הפולני בעת השואה.

השאלה בדבר התוכן אמורה להעסיק גם אותנו. לא בגלל הדרישה הפולנית, אלא מתוך נאמנותנו לערכים שלנו־עצמנו. האומנם מגנים מדריכים ישראלים באוזני הנוער את כלל העם הפולני? למיטב ידיעתי רובם אינם עושים כך, והם מבצעים את מלאכתם תוך נאמנות למורכבות ההיסטורית. אבל כן נתקלנו במעטים שמדברים בדרך זו. מוסרית והיסטורית, אין להשלים עם הדבר.

שלחנו לפולין רבבות בני נוער בשנה כדי לחזק בלבם את הזיקה לערכים הלאומיים והאנושיים של המדינה ושל המגזר שאליו הם שייכים. גינוי כולל של עשרות מיליוני פולנים מנוגד בתכלית לערכים האנושיים. שום עם אינו עשוי מקשה אחת, והצגת המציאות ברוח זו מחזקת הלכי רוח גזעניים. נכון, פולנים רבים סייעו לנאצים לרצוח יהודים.

אך ראוי שהמורים והמדריכים ידגישו שבבסיס החינוך עומד הכבוד לבני אדם וכי הנאצים רצחו גם שלושה מיליון פולנים נוצרים. מיליוני פולנים התנגדו לפשעי הנאצים, אך חששו לבטא זאת. הקבוצה הגדולה ביותר של חסידי אומות העולם היא הקבוצה הפולנית: 7,177 איש, כרבע מכלל המצילים. הצבת דמותם של מצילים פולנים כמופת חשובה אף יותר מגינוים של הפושעים. מן הראוי שמשרד החינוך ינחה את בתי הספר ללמד היסטוריה באופן שיחזק את הדבקות בערכים אלה.

יש ישראלים שהתמרמרו לאורך השנים על כך שהמסעות תורמים לפרנסתם של הפולנים. אך אסור לתרגם את השואה למסע נקם עיוור. ניניהם של רוצחים אינם ראויים לעונש. נטייה להכליל לרעה עמים שלמים היא אשר עמדה ועומדת ביסוד האנטישמיות והשואה. האם המסעות אומנם מעודדים לאומנות בקרב הנוער היהודי בישראל, כפי שחלקנו חוששים? אין כל הכרח שהמסעות יגבירו שנאה. ניתן לחזק באמצעותם את הזיקה למורשת היהודית, למדינת ישראל ולערכי חיי האדם וכבודו.

האם חידושם של המסעות צפוי בקרוב? משרד החינוך, איגוד מדריכי המסעות לפולין וגורמים אחרים כבר פועלים למצוא פתרון חלופי ולו זמני: מסע בין אתרי שואה שונים בישראל עצמה. האם זהו תחליף מלא? לא. יחד עם זאת, אפשר בהחלט לשדר מסרים חשובים גם בחדר הכיתה וגם ביד ושם ובאתרים נוספים. אנו בעמותת "עמך" מוכנים וערוכים לפתח דרכים חדשות ליצירת קשר בין ניצולי שואה לבין תלמידים. 

הכותב הוא יו"ר עמותת "עמך" – המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי השואה ובדור השני, לשעבר מנהל של ארבעה בתי ספר על־יסודיים