נמאס כבר מהעליות. עליות מחירים, עליות מדדים, האינפלציה עולה, וכך גם הריבית. המונח "עליות" רווח מאוד לאחרונה, אבל דווקא בהקשר הפחות חיובי. לרוב אלה עליות שהיינו שמחים לרדת מהן, או שהן לפחות יירדו קצת מאיתנו.
מזל שחג שמחת תורה הקרב ובא מעניק לנו סוף־סוף את ההזדמנות לפגוש את המושג עליות גם בהקשר חיובי – עליות לתורה.
עם כל הכבוד לחתן השמחה, הלא הוא ספר התורה כמובן, אילולא אנחנו, הקוראים שקראנו בו בעקביות מבראשית במשך השנה כולה, בזמנים הייעודיים לכך, בימי שני וחמישי, בראשי חודשים, בשבתות ובמועדי ישראל, לא הייתה כל סיבה למסיבה.
בכל הזדמנות שכזאת, שבה אנו קוראים בספר התורה, אנו חולקים את הכבוד בין הנאספים, ומכבדים כמה מהם ״לעלות לתורה״. כלומר לקרוא בה בעצמם, או לרוב ללוות את בעל הקורא בקריאתו, ולברך בתחילת הקריאה ובסופה. מספר העולים לתורה הוא כה משמעותי, עד שניתן ללמוד ממנו על דרגת חשיבותו של היום או המועד. ככל שהמועד מקודש יותר, כך גדל מספר העולים בו לתורה: ביום חול שלושה עולים בלבד - כהן, לוי וישראל. בראש חודש ובחול המועד ארבעה. בחגים חמישה. ביום הכיפורים שישה. והשיא הוא ביום השבת - שבעה.
אבל כרגיל, יש מי ששובר את השיא. זהו יום שמחת תורה כמובן, שבו אין כלל מספר מוגדר של עליות לתורה, כיון שמנהג ישראל הוא שביום שמחת תורה כולם, ללא יוצא מן הכלל, עולים לתורה. לשם כך אנו קוראים את הקטעים האחרונים בספר התורה שוב ושוב ושוב, עד שנוודא שכל מי שנוכח בבית הכנסת קיבל עלייה. וכשאני אומר כולם אני מתכוון כולם, לא רק המבוגרים, אפילו הילדים.
בעיצומה של הקריאה והעליות לתורה של שמחת תורה מתחבא מנהג יפה ומרגש הידוע בשם ״עליית כל הנערים״. טלית גדולה נפרשת במרכז בית הכנסת כחופה, תחתיה מצטופפים באושר כל הילדים הנוכחים בבית הכנסת, מגיל 13 ומטה ועד עוללים בני יומם. הזוכה המאושר שעולה לתורה יחד איתם מברך איתם בקול את ברכות העלייה לתורה, והנאספים סביב מלווים אותם בברכה בשירת ״המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים״, ומשליכים עליהם סוכריות ומיני מתיקה.
נכון, זה לוקח קצת זמן העניין הזה, וצריך לחכות לא מעט עד שכולם יעלו לתורה, ולרוב אנו נמנעים מלהטריח את הציבור. אבל בשמחת תורה זה אחרת, זו מהותו האמיתית של החג, שבו אנו חוגגים כולנו, בריקוד ולא בלימוד, כולל גם כאלה שכלל לא למדו בתורה. כיוון שהיום אנו לא חוגגים את לימוד התורה אלא את עצם קיומה, ואת הקשר העמוק והנפלא שיש לכל יהודי עם התורה הקדושה, נשמת האומה.
ומשכך אך מתבקש הוא שביום כזה כל יהודי באשר הוא, כולל גם הילדים, ייתן ביטוי לקשר המיוחד הזה, יעלה לתורה ויתעלה על ידה. אל תוותרו על העלייה שלכם. בשמחת התורה הזה בואו עם ילדיכם לבית הכנסת, עלו לתורה, שישו ושמחו בשמחת תורה ותנו כבוד לתורה!
הכותב הוא שליח חב"ד לשכונות הצפון החדש בתל אביב ורב בית הכנסת סי אנד סאן