פרשת החלפת העוברים בבית החולים אסותא מסעירה אותנו, כי היא נוגעת בפחדים הכי גדולים שלנו. היא גם דוגמה להתמכרות הלא בריאה שלנו לטכנולוגיה שהופכת את ההליך לשחור ולבן, בעוד העולם האמיתי מורכב מגוונים רבים.
הורות היא רגש מפותח הרבה יותר מהתאמה גנטית, אבל נדמה שבישראל אין לרגשות ולאהבה המשפחתית ערך אל מול הדנ"א. הבדיקות הגנטיות הפכו להיות "התנ"ך של ההורות", המערכת סוגדת להן, מתעלמת מעוצמתה הרגשית של המשפחה, שלא תמיד תלויה בגנטיקה.
אסור להתכחש לכך שהמציאות נכפתה על האם הנושאת. היא ביקשה להיות אם והפכה בעל כורחה לפונדקאית פוטנציאלית או "אמא על תנאי", כל עוד לא יוגשו תביעות. כעת נמשך חוסר הוודאות בחסות מערכת שמתקשה לתת מקום לרגשותיה.
המצב החריף כעת כאשר התברר כי גם בני הזוג שנטען כי הם הוריה של העוברית אינם ההורים הביולוגיים שלה. חרב ההתאמה הגנטית מרחפת מעל האם הנושאת את ההריון ומציבה סימני שאלה על אמהותה ועל המשך גידול הילדה.
המערכת אשר מקדשת את הקשר הגנטי עלולה לגרום כאן נזק אמיתי. נדמה שגם בתי המשפט הפכו להיות חותמת גומי של דנ”א, ללא התמודדות עם סוגיות נפשיות ומוסריות. אלא שמשפחה היא הרבה יותר מגנטיקה.
השינוי חייב להגיע עם ההבנה שמשפחה היא לא רק ביולוגיה, משפחה היא אורגן עצמאי, שמורכב קודם כל מרגשות. ההתעלמות מהם היא פתח לעוד ועוד אסונות.
דווקא עוצמת הטעות בפרשת החלפת העוברים יכולה להיות בסיס להיבנות ממנו. לייצר מעטפת חוקית וערכית שתגן לא רק על הביולוגיה, אלא גם על ההורות. לא להתעלם מהטכנולוגיה, אך להבין שהחיים הרבה יותר מורכבים מבדיקות מעבדה. לשמור על כך שזכויותיה של אישה הנושאת ברחמה עובר לא יפחתו מאלה של מי שתרמו את החומר הגנטי שלו; ושזכויותיו של תינוק לא ייפגעו מכיוון שאין לו קשר גנטי להוריו.
לכן, לעניות דעתי, יש להפסיק לחפש אחר הקשר הגנטי של העוברית ולאפשר למי שביקשה להיות אם - להגשים את רצונה. כל החלטה אחרת תהיה אולי נכונה גנטית, אך פגומה מוסרית.
הכותבת היא מייסדת ארגון "משפחה חדשה" ומומחית לדיני משפחה ופריון