ב־3 באוקטובר שנה זו הרשיע בית המשפט המחוזי את אליעזר (מודי) זנדברג בעבירה של הפרת אמונים בפרשת הצוללות. הרשעה זו נעשתה על פי הודאתו של מר זנדברג ובמסגרת עסקת טיעון שנעשתה עם פרקליטות המדינה. גזר הדין היה שבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וגם קנס בסכום של 50 אלף שקלים. עסקת טיעון זו מוכיחה שוב לכולנו עד כמה הנוהל של עסקאות טיעון מסוכן ופוגע בערכי היסוד של המדינה ועד כמה אנו זקוקים שמספר החוקים שלנו לא תימחק העבירה של הפרת אמונים.
בכתב האישום המקורי הואשם זנדברג בעבירות חמורות מאוד של נטילת שוחד, הלבנת הון ומרמה. עבירות אלה בוטלו והוחלפו בהפרת אמונים. אני מניח שבהתחשב בחומר הראיות צדקה פרקליטות המדינה כאשר החליטה לבטל את כתב האישום החמור ולהחליפו בעבירה שנחזית כפחות חמורה של הפרת אמונים. אולם הבעיה אינה נובעת משינויו של כתב האישום; היא נובעת בעיקרה מרמת הענישה.
אני בהחלט יכול להזדהות עם תחושת הסיפוק של סנגוריו של זנדברג, שבירכו על כך שכתב האישום המקורי בוטל, ושזנדברג, שכיהן שנים לא מעטות בשירות המדינה, יכול אכן לפתוח דף חדש בחייו. אבל האינטרס הציבורי נפגע קשה מאוד, ויש מקרים שבהם המסר הנובע מקלות העונש עלול לערער עקרונות יסוד.
הבה נבין במה מדובר. זנדברג בשיא הקריירה הפוליטית שלו כיהן בתפקיד שר האנרגיה. לאחר מכן נבחר לתפקיד יו"ר קרן היסוד, ארגון חשוב וותיק של העם היהודי בגולה, שבו כיהן בשנים 2010 עד 2018. בזמן תקופה זו הוא פעל כשליחו של מיקי גנור, שהיה נציגה של החברה הגרמנית תיסנקרופ, אשר כידוע הייתה זו שסיפקה צוללות מלחמה לישראל וגם למצרים. לפי כתב האישום שבו הורשע, קודם שהתגבשה עסקה מאוד חשובה הנוגעת לביטחון ישראל, השתמש זנדברג בקשריו מכוח תפקידו הציבורי כדי להשיג מידע מנושאי משרה שונים בישראל על מהלכי ההתקשרות או המגעים שהיו בין מדינת ישראל ובין תיסנקרופ בכל הנוגע לאספקת הצוללות.
הוא לא רק עשה זאת כמחווה של ידידות. הוא גם קיבל תמורת זאת סכום כסף של 103 אלף שקלים. במהות, לפנינו מקרה שבו נושא משרה ציבורית ברמת שר לשעבר וראש ארגון יהודי בעל חשיבות עולמית, משתמש בקשריו האישיים, בעוד הוא בתפקיד, כדי לשרת אינטרסים של מי שמעוניין במכירת נשק רב עוצמה מהחברה שהוא מייצג למדינת ישראל. זוהי בהחלט עבירה של הפרת אמונים, ובהתחשב ברצינות הנושא וברמת התפקיד של הנאשם, הפרת אמונים ברמתה הגבוהה.
בשנים האחרונות אנו קוראים לא מעט על עסקאות טיעון שעושה הפרקליטות עם נאשמים שונים. עסקאות הטיעון בדרך כלל כוללות גם סעיף שבו נקבע מהו העונש המוסכם על הפרקליטות והנתבעים. אין פסול בעסקאות טיעון. אבל חייבים להבין היטב, וכדאי שכל פרקליטות ופרקליטי המדינה יבינו, שיש מקרים שבהם אסור להסכים במסגרת עסקת טיעון על גזירת עונש קל, שכן מעשה העבירה שעומד מאחורי גזירת העונש הוא ברמת חומרה ציבורית גבוהה. ענישה פעוטה עלולה להעביר מסר שהערכים הכי בסיסיים שאנו רוצים לגבש בישראל הם חסרי ערך ואנו אפילו נימצא כמפחיתים מחשיבותם.
אני מאחל, ובכל הכנות, עתיד טוב לזנדברג. הכרתיו אישית בתחילת דרכו הפוליטית במסגרת סיעת "צומת". לא שאלת חומרת העונש המוטלת על זנדברג היא החשובה, אלא המסר שמקבלים הציבור ונושאי משרה אחרים מרמת הענישה. המדינה, דרך הפרקליטות ודרך מערכת המשפט, צריכה להעביר מסר נוקב, ברור וחד לכל נושאי משרה בכירים, שהם לא יכולים במסגרת תפקידם לתת שירותים כדי לקדם אינטרסים של אנשי עסקים במגעים שיש להם מול המדינה. ובמיוחד, ובטח שלא, כשמדובר בתחומים המאוד רגישים של רכישת ציוד ביטחוני על ידי מדינת ישראל.
לי נראה שבהרבה מקרים, ולא רק במקרה זה, כשפרקליטות המדינה עושה עסקאות טיעון, ובית המשפט מאשר עסקאות אלה, הם חוטאים בהשגת המטרה של ביסוס טוהר המידות במשרות בכירות בשירות המדינה.