שעת ההכרעה קרובה, ואני מקווה שהמחנה שלי יצלח בשלום את יום הבחירות; אבל בכך לא סגי. הגוש הימני, זה שמאמין בערכים שהיו חלק בלתי נפרד מהעם היהודי בכל שנות קיומו, הוכיח פעם אחר פעם שיש פער עצום בין הניצחון בקלפי ובין היכולת לשלוט ללא רגשי נחיתות. מנחם בגין, למשל, גילה הרבה חיל ורעדה, לדעתי, אל מול פרנסי המחנה שהובס על ידו; ולא חסרות עוד דוגמאות.

אינני יודע להסביר את התנהגותו של בגין, אבל אני יודע דבר אחד: במחנה השמאל יודעים לנצל עד תום את אחיזתם בהגה השלטון. אף פעם אין שם את הריסון ואת האיפוק ואת ההתחשבות במחנה האחר; נורמות שמקובלות בכל חברה דמוקרטית. כך נהגו במחנה הזה מאז ומעולם.

אינני רוצה להיכנס ליותר מדי פרטים, אבל כיליד תל אביב ראיתי את הדברים מקרוב. מאומה לא נפסל על הסף. המשטר של “הפנקס האדום” שלט ביד רמה. מנעמי השלטון יוחדו רק למי שהיה “משלנו”. כך נולדו המוסדות השונים, החוץ־פרלמנטריים, ששולטים עד היום בהרבה מתחומי החיים שלנו; אלה שגם הניצחון בקלפי לא יכול לחלץ אותם מידי מי ששולטים בהם.

ודוק: ממשלת השינוי החזירה אותנו לימי מפא”י העליזים. ללא כל חשש, ניהלו שריה משטר שהיה, בעיניי, לא ראוי מכל בחינה. שומרי הסף, ככינוים בידי ארגונים ועמותות שמימונם מגיע מחו”ל, פשוט נרדמו בעמדותיהם. העתירות התכופות לבג”ץ נעלמו כלא היו. היועצת המשפטית לממשלה התנהלה כמי שכפאה שד. מאומה לא נראה לא כשר בעיניה. גם המכות שהיא ספגה בבית המשפט העליון לא הוציאו אותה משלוותה; מה שהוביל, לטעמי, לאנרכיה משפטית. מינויים לא ראויים הפכו לעניין שבשגרה; שלא לדבר על הסכם הגבול הימי.

וזה מוביל אותי לומר זאת: מאז פרסום כתב החשדות נגד בנימין נתניהו, שלט הנרטיב השקרי שמדובר במנהיג מושחת. לא עוד. במשך חודשים ארוכים מתנהל משפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים, לעיני כל, לא במחשכים, ומי שעוקב אחריו יכול בהחלט להתרשם שמי שהגיש את כתב האישום - ברשלנות אין קץ, למיטב הבנתי, תוך הפרת כללי יסוד המתקיימים בכל חברה חופשית - גרם למהפך שלטוני בדרכים לא דמוקרטיות.

קשה לי למצוא משפטן הגון שיאמר היום שהיה מקום להאשים את נתניהו בקבלת שוחד. הטיעון שנתניהו זכה להיענות חריגה - מושג שאין לו אח ורע בעולם כולו - בדרישותיו לתקן פרסומים מכפישים, יכול היה לדעתי להיוולד רק במוחות אפלים. דא עקא, אישומי הסרק, בעיניי, הם אלה שגרמו לרבים, להתרשמותי, שלא לבחור בו, ולעלייתו של משטר חסר עכבות.

עם זאת, הייתי רוצה שראשי המחנה שאני רוצה בניצחונו בעוד יומיים ילמדו איך לא להיות מפוחדים כבעבר. להחזיק בהגה השלטון צריך לדעת. יש מוקדי כוח שאינם נמצאים בלשכת ראש הממשלה – ובהם צריך לתפוס אחיזה כדי שהחלטות של הרשות המבצעת לא ייהפכו לאות מתה.