בחירות 2022: אם גם אתם החלטתם רק היום למי להצביע, אתם לא לבד. סקרים שנערכו בכל אחת ממערכות הבחירות האחרונות מלמדים שזאת תופעה מוכרת בקרב מצביעים שמהססים, ומחליטים עבור מי להצביע רק סמוך לכניסה לקלפי.
בעשורים הקודמים היה כנראה הרבה יותר קל להחליט עבור מי להצביע. אז פרסמו המפלגות מצע מסודר, שהיווה את תעודת הזהות שלהן. כבר שנים רבות שרובן לא עושות את זה, ומרבית המצביעים נותנים את קולם למי שעומד בראש הרשימה, ופחות ערים למצע החברתי או הכלכלי של הרשימות.
במקרים רבים אנחנו נדרשים להחליט להצביע עבור רשימות שההבדלים האידיאולוגיים ביניהן קטנים או שכמעט אינם קיימים. את מקומם של מצעים אידיאולוגיים תופסות היום דמויות פוליטיות, שמנסות לשכנע אותנו באמצעי התקשורת שרק הן יצילו את המדינה. הן עושות זאת במקרים רבים תוך הטלת דופי ברשימה היריבה ובמועמדים שמתמודדים נגדן.
אני לא משוכנע שכל מי שנותן את קולו לאחת הרשימות נותן גם את דעתו לשאלה אם המפלגה שעבורה הוא מצביע תצליח לעבור את אחוז החסימה, או מה יהיו סיכוייה להיות שותפה בממשלה החדשה. בכל מערכת בחירות ישנם מאות אלפי קולות מבוזבזים, גם משום שלא לכל הרשימות המתמודדות יש סיכוי לעבור את משוכת אחוז החסימה, וגם משום שלא כל המפלגות חותמות על הסכמי עודפים.
האם ההצבעה שלכם היא אידיאולוגית? או שרק חשוב לכם לדעת שהקול שלכם יתרום להרכבת הממשלה החדשה? האם חשוב לכם מי יהיו השותפים העתידיים לקואליציה של הרשימה שבה אתם תומכים, או שרק חשוב לכם שהרשימה שלה נתתם את קולכם תהיה שותפה בכל הרכב שירכיב את הממשלה החדשה?
לפעמים אני תוהה עד כמה דפוסי ההצבעה שלי זהים לאלה של הוריי, ואם ההצבעה האידיאולוגית שאפיינה אותם - פסחה עליי. חלו שינויים גדולים בדפוסי ההצבעה בעשרות השנים האחרונות. המפלגה שזכתה ברוב קולות בשנותיה הראשונות של המדינה, וגם שנים רבות אחר כך, נאלצה להתמודד במערכות הבחירות האחרונות עם השאלה אם היא תעבור את אחוז החסימה. מפלגות עם שמות ארכאיים, כמו "הציונים הכלליים", או "ליברלים עצמאיים", התמזגו עם מפלגות גדולות או שנמחקו מהמפה הפוליטית. כל זה אולי מלמד שאת מקומה של האידיאולוגיה תפסה בעיקר כיסאולוגיה.
במשך השנים עיטרו דמויות ביטחוניות את הרשימות לכנסת. זה התחיל בתקופת מפא״י ונמשך עם המערך ומחל, שגם היא התקשטה בגנרלים מוכרים כמו עזר ויצמן, ומאוחר יותר אריק שרון. הצורך להתקשט באלופים וברבי אלופים נמשך עד היום. העובדה שאנחנו לא בקיאים היום בשמותיהם של כל אלופי המטכ״ל, כפי שהיינו אחרי מלחמת ששת הימים, לא הביאה לכך שמפלגות הפסיקו לחזר אחרי גנרלים.
הצטרפותו של הרמטכ"ל ה־21 של צה״ל, רב אלוף במיל' גדי איזנקוט, לפוליטיקה לא הייתה מובנת מאליה. איזנקוט לא המריא בסקרים, אבל כוונתו להצטרף לפוליטיקה עוררה תקוות רבות בקרב שלושה ראשי רשימות, שקיוו שאיזנקוט יחבור אליהם. איזנקוט החליט לחבור לרשימתו של בני גנץ, אחרי שהתלבט בינה לבין רשימתו של יאיר לפיד.
מה הביא את איזנקוט להעדיף את גנץ על פני לפיד: אידיאולוגיה או חברות אישית? כעת נראה שאיזנקוט לא שווה יותר ממנדט אחד. האמירה שהוא הזדרז להשמיע, שלפיה "ראש ממשלה עם 12 מנדטים אינו לגיטימי" - יותר משהיא גרמה למבוכה, היא הוכחה נוספת שפיו ולבו שווים, תכונה שרחוקה מלאפשר לו להיות פוליטיקאי מצליח.