אם העיתון יצא לאור, וטור זה התפרסם, כנראה שנבואות החורבן של המחנות הנצים בבחירות שהתקיימו - מחנה “רק ביבי” ומחנה “רק לא ביבי” - עלו בעשן, ומדינת ישראל המשיכה להתקיים ולא נחרבה גם אם אחד המחנות זכה לניצחון בבחירות. מסתבר שמדינת ישראל חזקה יותר מכל פוליטיקאי, תהיה השתייכותו המפלגתית אשר תהיה.
הואיל וישראל המשיכה להתקיים, כולי תקווה שהשיח הציבורי יחזור למסלולו התקין ויעסוק בבעיות היסוד של מדינת ישראל: הביטחון הלאומי, הביטחון האישי, יוקר הדיור, ההתעלמות מהאזרח הוותיק, החינוך, הבריאות, הרווחה ואיכות הסביבה. לא דו־שיח מתלהם הזוכה לעידוד מאמצעי התקשורת לצורך רייטינג, אלא שיח ענייני לגופם של נושאים ולא לגופם של יריבים.
חשוב לזכור כי מנחם בגין קבע, ובצדק, כי בדמוקרטיה רוב של קול אחד הוא רוב של 100%, אך בכל זאת אסור לרמוס את זכויות המיעוט, ומצבנו מחייב את הרוב לשמור על זכויות המיעוט וחלילה מלהדיר מחצית העם. תובנה זו מכוונת לשני הצדדים הנאבקים על השלטון.
עתה תחל מלאכת הרכבת הממשלה, וגם בנושא זה אני מקווה שהסעיף בחוק יסוד: הממשלה המחייב התייעצות הנשיא עם הרשימות שעברו את אחוז החסימה - לא ידורדר למשהו כמו הצבעה ב”מאסטר שף“ או ב”כוכב הבא” עם ספירת ממליצים, אלא התייעצות אמת עם הסיעות השונות לגבי הממשלה האפשרית הטובה ביותר למען עתידנו, עתיד ילדינו ועתיד נכדינו.
הכדור בידי הנשיא, ונקווה שהוא לא ייכנע לאלוהי הדרמה והרייטינג וימלא תפקידו כמתחייב בחוק וכמתחייב ממצבה של ישראל, יתייעץ כראוי ויחליט החלטה מושכלת, שתיתן תקווה לכל אזרחי מדינת ישראל.