הפוליטיקה נוכחת בקרב משפחותינו, שכנינו, ידידינו, קהילתנו ומקום עבודתנו. היא גם נוכחת בארון הספרים היהודי ששואב את מימיו מהתנ”ך, על סיפוריו ואירועיו. כך התיוג המוכר של ימין ושמאל משתקף בספר בראשית. הנה דוגמה אחת מני רבות, המציגה גישות שונות, שנקרא להן מעין ימין ושמאל, ביחס לאירוע בספר בראשית של מפגש הפסגה בין יעקב ואחיו עשו: “וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו. וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר... וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו” (בראשית, לב’).
התנ”ך וארון הספרים היהודי מציגים שתי קבוצות של פרשנים, ימין ושמאל, העוסקות בניתוח התנהגותו ודרך פעולתו של יעקב, לקראת מפגשו עם אחיו עשו. הקבוצה האחת של הפרשנים מבקרת ואף מגנה במילים קשות את התנהגותו הרופסת וחולשתו של יעקב. קבוצה זאת תדגיש ביחסינו עם אויבינו גאווה יהודית וזקיפות קומה ותגנה כל ניסיון לוויתורים.
כך הרמב״ן (רבי משה בן נחמן), הנמנה עם קבוצת פרשנים זאת, רואה בהתנהגות יעקב השפלה עצמית, הרכנת ראש וכניעה מרצון, וכך הוא מפרש: ״בעבור היות נגב ארץ ישראל על יד אדום ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו.... כה אמר עבדך יעקב, ועל דעתי גם זה ירמוז, כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני (מלכי בית החשמונאים) באו בברית עם הרומיים ומהם שבאו ברומא, והיא הייתה סיבת נפילתם בידם״.
הקבוצה השנייה של הפרשנים מגבה את התנהגותו של יעקב. ביחסינו עם אויבינו קבוצה זו תדגיש ריאליות ופרגמטיזם, תעודד פשרות וויתורים. כך למשל, מתאר המדרש את מערכת היחסים המיוחדת של רבי יהודה הנשיא עם הקיסר הרומאי אנטונינוס. המדרש בבראשית רבה מלמדנו: ״רבי יהודה הנשיא אמר למזכירו רב אפס: כתוב איגרת ממני למרן מלכא אנטונינוס. קם וכתב: מן יהודא נשיאה למרן מלכא אנטונינוס. לקח רבנו (רבי יהודה הנשיא) האיגרת וקרעה. אמר לו: כתוב: מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס. אמר לו מזכירו רב אפס: מפני מה אתה מבזה על כבודך? אמר לו: וכי טוב אני מזקני יעקב, לא כך אמר יעקב: כה אמר עבדך?״.
התנ”ך מנכיח לנו אירועים שמתכתבים עם ימינו אנו בסוגיות דומות בהוויית חיינו, שעמן אנו מתמודדים. התנ”ך וארון הספרים היהודי מאירים באור יקרות את תרבות הגישות והדעות השונות, שהרי אין בית מדרש שאין בו מחלוקת. לימוד התנ”ך והחיבור לארון הספרים היהודי מקנים לנו ערכים של הקשבה, פתיחות לדעות אחרות ולתרבות השיג והשיח, נגד הכללות ושיפוטיות. פרשני התנ”ך אינם מקשה אחת, ואף הם הושפעו מתקופתם ומתבנית נוף ילדותם. תרומתם לארון הספרים היהודי לא תסולא בפז.
שירו של המשורר יעקב פיכמן שהיה אוהב תנ”ך ומדרשי חז”ל, ראוי לו ללוות כפסקול את הוויית חיינו, במיוחד בתקופת בחירות: “יָמִין וּשְׂמֹאל רַק חוֹל וָחוֹל יַצְהִיב מִדְבָּר לְלֹא מִשְׁעוֹל". על פי השיר, בין הימין לשמאל משתרע לו מרחב ארץ נפלא של גרגירי חול רבים, כשלכל גרגיר חול יש אפיון אישי משלו. אך כל הגרגירים כולם ערבים זה לזה, כי אין לנו ארץ אחרת.
הכותב הוא חבר הנהלת החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן־גוריון