מעמד המורה בישראל נשחק כידוע בשנים האחרונות. את הדוגמה האחרונה לכך ניתן לראות בנתונים שפורסמו בימים האחרונים, ולפיהם חלה ירידה של שליש במספר הסטודנטים/ות שנרשמו למכללות להוראה. הסיבות רבות ומגוונות: היעדר כבוד למורה, האלימות הגואה בחלק מבתי הספר, גודל הכיתות, שיטות הוראה שלא עולות בקנה אחד עם ההשתנות המתמדת של העולם, פיתוח מקצועי שאינו מספק דיו ועוד. כולנו מכירים את הסיבות, ורבים מאיתנו מתלוננים על כך בשיחות עם חברים.
הירידה במספר הנרשמים ללימודים במכללות להוראה היא תוצאה של תהליך מתמשך, של פגיעה יומיומית במעמד המורה בישראל: סביבת עבודה שכוללת קשיים רבים, שחיקה רבה ושכר שאינו מכיר בערכו של המורה ובתפקידו המרכזי בבניית השדרה החברתית. לכך יש להוסיף הסכמי שכר שלא תמיד מכבדים ורפורמות לרוב, ששוחקים את האמון במערכת.
השינוי נעוץ באחריות של כל אחד/ת מאיתנו לשנות את השיח ולהפנות זרקור לרבבות מורים בישראל שעושים לילות כימים כדי לקדם את ילדינו. כמו כן, יש לשנות את תהליך ההכשרה של המורה, ובדומה לרפואה, לאפשר לו סטאז’ ארוך ומעמיק עם ליווי מקצועי. כמו כן, יש לבנות קהילות של מורים ללמידה, לשיתוף בידע ותמיכה, וכן לדאוג לשכר שיעמוד בקנה אחד עם ההשתכרות במגזר העסקי. חינוך ילדינו הוא הנכס החשוב ביותר שיש לנו כחברה.
הכותבת היא מנכ"לית קבוצת הרב תחומי עמל