עוד מערכת בחירות הסתיימה עם מסקנה ברורה שמשום מה לא חלחלה מספיק עד היום: בחירות בישראל מוכרעות על ידי הקול הערבי. במהלך השבועות שלפני הבחירות השקיעו שני המחנות כספים רבים ומאמץ בציבור הערבי, בין שבלעודד הצבעה ולתמרץ מצביעים ערבים ובין שבניסיונות להרדים את השטח. במהלך יום הבחירות הסתכלו העיניים של כולם לעבר אחוזי ההצבעה בחברה הערבית כדי לבדוק אם הערבים נוהרים לקלפיות או לא; ובמוצאי יום הבחירות כולם המתינו לספירת קולות מצביעי בל"ד, ואפילו חלק התפללו שהיא תיכנס לכנסת. כן, אנשים שמגדירים עצמם ציונים קיוו שתיכנס לכנסת המפלגה הבדלנית ביותר שמתנגדת למדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית.
הקול הערבי הכריע את הבחירות במספר צעדים: פיצול הרשימה המשותפת, הבריחה של המנדט הערבי ממרצ, וכמובן אחוז ההצבעה שאומנם עלה מפעם קודמת ונגד ההערכות, אך עדיין נשאר נמוך משמעותית ביחס לאחוז הארצי. כישלון המפלגות היהודיות בפנייה לקול הערבי עד כה הוא בולט. במקום לנסות לעודד את החברה הערבית לצאת ולהצביע למפלגות ערביות או לחלופין להישאר בבית ולהחרים את הבחירות, הן היו יכולות פשוט להציע אלטרנטיבה בעצמן ולנסות להוביל את הציבור הערבי להצביע עבורן. אבל אף מפלגה לא השכילה לעשות זאת, לא שריינה נציגים ערבים במקום ריאלי ולא ביצעה מהלכים שיצדיקו הצבעה עבורן בצד הערבי. הציבור הערבי חכם, והניסיון להתייחס אליו כאל פיונים במשחק הפוליטי נכשל. כעת עם הקמת ממשלה חדשה, הפוליטיקה הערבית־ישראלית תחשב מסלול מחדש.
מנסור עבאס, שעשה צעד לעבר השתלבות והשפעה מבפנים, מוצא את עצמו בחזרה בספסלים האחוריים של האופוזיציה, לצד שותפיו לשעבר ויריביו כיום, אחמד טיבי ואיימן עודה. בל"ד, שההישגים של נציגיה עד היום היו ריגול למען חיזבאללה, השתתפות בשיט המרמרה והברחת פלאפונים לאסירים ביטחוניים, מוצאת את עצמה לראשונה מחוץ לכנסת.
המפלגות היהודיות יידרשו לחשבון נפש ביחס לציבור הערבי, והממשלה החדשה תהיה מחויבת לפעול למען הציבור הערבי כדי להוכיח כי היא מייצגת גם את החברה הערבית הישראלית ומתייחסת אליה כאל חלק אינטגרלי מהמדינה. דווקא על רקע מסע ההפחדה נגד הממשלה שתקום והמסרים המאיימים שכבר מופצים בחברה הערבית על המהלכים שתקדם ויזיקו לערביי ישראל, חשוב להגיד שאף ערבי לא יגורש מהמדינה ומדינת ישראל לא תהפוך לאפרטהייד. ועדיין חובת ההוכחה תהיה על השרים החדשים לקדם את ערביי ישראל, ולטפל בסוגיות הבוערות בקרבם ובראשן הביטחון האישי.
בחברה הערבית, השנים הקרובות יהיו זמן לתהליכים חדשים. המיאוס כלפי חברי הכנסת הערבים הגיע לנקודת רתיחה. השנים הקרובות יהיו זמן להנהגה ערבית צעירה לצמוח; הנהגה שתדאג לאינטרסים של הציבור הערבי, אבל במקביל תתמוך באינטרסים של המדינה. הנהגה שתגיד שמה שמעניין אותה הוא נצרת, רהט ושפרעם ולא שכם, ג'נין ועזה, ושמנהיגיה יביעו בקול ברור התנגדות לטרור. בבחירות הבאות אף אחד כבר לא יתייחס לערביי ישראל כאל פיונים במשחק, וכולם יבינו שהקול הערבי הוא השחקן המרכזי על המגרש הפוליטי בישראל. ד
הכותב הוא פעיל חברתי ערבי ישראלי ומנכ"ל עמותת "ביחד ערבים זה לזה".