זה זמן רב אני מלווה את עבודתה של משטרת ישראל. העברתי גם שורת חוקים כדי להיאבק בפשיעה. ראיתי זאת כחובה לעצמי כאשר כיהנתי כחבר הכנסת על שום שמשטרת ישראל היא הארגון שנועד להגן על החיים, הגוף והרכוש של תושבי המדינה; ומה כבר יכול להיות חשוב יותר מאשר השמירה על החיים או על גופו של האדם? במהלך הזמן הגעתי למסקנה שמשהו שגוי מתרחש בתוככי עבודת המשטרה.
יש לי הערכה רבה לשוטרים המתייצבים בקו החזית בעימותים ישירים ואישיים מול טרוריסטים, פורעים למיניהם, או מפגינים אלימים. זה בוודאי מאוד לא פשוט כאשר גם מחויבים בהתאפקות מול פרובוקציה. אני בטוח שמפכ"ל המשטרה כיום, יעקב שבתאי, עושה מאמצי־על על מנת שמשטרת ישראל תעמוד ביעדיה הבסיסיים.
אבל ברור לכולנו: אנו בהידרדרות חמורה. איבדנו משילות ואיבדנו את כוח ההרתעה, ולא צריך להתאמץ כדי להעריך עד כמה וכיצד. אנו רואים בטלוויזיה איך בדרום חוגגים בחתונות עם כלי נשק, ואיך מתפרעים בכבישים והורגים בני אדם, ואיך הפרוטקשן שולט ביד רמה במרחב גדול של המגזר העסקי. הפושעים לא מפחדים מאיתנו. משקי החקלאים מותקפים, מכוניות נגנבות וכמויות הנשק במגזר הערבי ואצל הבדואים בדרום הן עדיין עצומות. גם צה"ל נכשל כישלון מחפיר כשהוא אינו מצליח למנוע גניבת כלי נשק מהמחסנים בבסיסים.
תמונת כוח האדם ודרך העבודה של משטרת ישראל היא החשובה. החטא הראשון נופל על כתפיהן של כל ממשלות ישראל מעת הקמת המדינה ועד היום. משרד המשטרה לא קיבל את החשיבות המרכזית שהיה צריך לקבל במרקם החיים במדינה, וגם השוטרים לא זכו להערכה מספקת מהחברה בישראל. בעייתה המרכזית של משטרת ישראל אינה היעדר תקציבים או כוח אדם. אכן, אין ספק, הגדלת תקציבים יכולה לסייע, והגדלת כוח האדם בוודאי תסייע מאוד. אבל הבעיות העיקריות טמונות בניצול לא נכון של כוח האדם, בעקרונות העבודה המיושנים, במבנה הארגון ובנורמות הביצוע הקלוקלות. אני סבור שהשר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה לא עשו עד היום ניתוח של ממש באשר לניצול כוח האדם במשטרה.
ביום רגיל של שגרת עבודה, שאין בו בהכרח התנגשויות סביב הר הבית או משחקי כדורגל המחייבים שמירה על הציבור, איך מחולק כוח האדם במשטרה בין אלה המצויים בשטח ובין אלה המצויים במשרדי התחנות? איך ניתן להסביר את העובדה שאם אנו הולכים לתחנת משטרה, נמצא שם חובשי מדים בשפע, ממלאים טפסים, פרוטוקולים ועורכים רישומים, בעוד שבחוצות העיר אין אנו רואים אפילו שוטר אחד? איפה כולם? מדוע אנו רואים שוטרים ברחובות הערים בארצות הברית או באירופה וכאן לא? ולמה שוטרות ושוטרי ישראל תמיד יושבים במכוניות? האם תושבי המדינה, כדי לקבל את שירותי המשטרה, צריכים ללכת רק לתחנות המשטרה? האם לא נכון הוא שהמשטרה תצא אל הציבור ותהיה נגישה יותר? ולמה לא נעשה שימוש בטכנולוגיה בסיסית המאפשרת רישום תלונה בשטח במקום בתחנות?
לאחרונה הזדעזענו מאירוע הדמים שבו נרצח בן 18 בקריית שמונה. איך ייתכן ששוטרים המגיעים למקום התגרה, נוטשים את האתר, מבלי שבודדו את הנצים, ולא מונעים את אובדן חיי הנער? יש ערכי עבודה ועקרונות בסיס המחייבים את כל עובדי הארגון באשר הם. אם אירוע כזה קורה בקריית שמונה, הוא עלול לקרות גם במקומות אחרים. דרישות התפקיד המוטלות על שוטרים חייבות להיות חדות וברורות, ואירוע כדוגמת זה מעורר שאלות קשות.
המשטרה עושה כמיטב יכולתה לחשוף את האחראים לביצוע פשעים. אבל כמה כוח אדם היא משקיעה במניעת עבירות פליליות? מי בכלל מגן ואיך על רכוש התושבים מפני גניבות רכבים והתפרצויות לדירות מגורים ולבתי עסק בשעות הלילה קודם התרחש העבירות? למה יש כל כך מעט מכוניות שיטור בתוך הערים? ומתי כבר יבינו במשטרה שעל מנת ללכוד עברייני תנועה המסכנים את חיינו, עדיף שיהיו יותר רכבי משטרה סמויים על שום שזוהי הדרך האפקטיבית המאפשרת ללכוד את הגרעין הקשה של עברייני התנועה?
הזדהיתי עם המפכ"ל עת שהעז להציע חסימת רשתות חברתיות במצבי ביטחון והסתה שבריריים בדומה ל"שומר החומות". כשהרשתות החברתיות הופכות לכלי רב עוצמה של הסתה, הפוגעת ביכולת לשמור על החיים, זכויות יסוד אחרות ראוי שייסוגו, כולל חופש הביטוי שהופך לחופש ההסתה לאלימות. הזכות לחיים עדיין עדיפה על זכויות יסוד אחרות. אבל דווקא זו הייתה מההצעות של המפכ"ל שעוררה את עיקר תשומת הלב בתקשורת.
איך עובדת המשטרה? על פי אילו עקרונות? איך מתבצעת חלוקת העבודה? מהן היכולות שבנתה כדי לפצח מוקדי עבריינות? אלה השאלות הגדולות שבהן לא עוסקים. על שאלות אלה ראוי שהשר לביטחון פנים כיום ובעתיד והמפכ"ל ייתנו את דעתם. לאחרונה אנו נוכחים כי המשטרה החלה במבצעים לתקוף מוקדי פשיעה. נקווה כי זה מבשר שינוי בדרך עבודתה. כשהביטחון האישי מתערער, מתערערים היסודות שעליהם ניתן לבנות חברה בריאה.