לפני כמה שנים נחשפתי למקרה של הטרדה מינית בקהילה קרובה. המקרה היה על הרף הנמוך באופן יחסי, אולם כזה שאמור לפסול אדם אשר נמצא בעמדת כוח שדורשת את אמון הציבור. בוודאי במצב שבו לא נטל אחריות על מעשיו או ביצע תהליך אמיתי של תיקון מול הנפגעות.
מרבית הציבור אינו נפגע פגיעה מינית, וגם כמובן שמרביתו אינו פוגע, אולם זה לא אומר שכולנו לא חלק מהתרבות הזו.
זאת כיוון שבעת החשיפה למקרה כזה לקיחת צד או שמא אי־לקיחת צד, הופכות אותך לחלק אינטגרלי מסיפור המקרה. אותה פרשה מהעבר הציפה בפניי היבט מורכב: איך ועד כמה, אם בכלל, "בלתי מעורבים" יכולים לקחת חלק בתיקון העוולות. אבל, וזה אבל גדול, כל אחד ואחת מאיתנו, אדם מן היישוב או מנהיג, יכולים, וצריכים, לקחת אחריות.
גם אני נחשפתי לווידוי של נחמה תאנה, המתלוננת נגד הרב צבי טאו, על ההטרדות שלטענתה חוותה מצדו. הדרישות שלה ושל משפחתה לא מסובכות מדי, הן מבקשות דבר אחד פשוט וברור: "תקשיבו לנו". תאמינו או לא, זה כבר דיון אחר. אבל בראש ובראשונה, הן מבקשות שתקשיבו להן, תבדקו את הסיפור, תשאלו שאלות.
מנגד, נתקלנו בעמדה שונה בתכלית של הרב אלי סדן, מייסד מכינת עלי, שאמר באופן גורף: "הכל עלילת דם". ספק בעיניי אם הרב אלי ישב עם נחמה או עם משפחתה כדי לשמוע את הטענות שלהן. חמורים עוד יותר דבריו של הרב יוסף קלנר, שאמר שאם אנשים לא רוצים להיפגע, אז עדיף "שיסתמו את הפה". אליהם מצטרפים לצערי רבנים נוספים מהזרם הציוני־דתי אשר מייצרים פרשנויות דתיות כדי לתקוף בבוטות את נחמה וכל מי שקורא לחקירת הפרשה.
כל בר דעת יודע עד כמה גם ככה מתלוננות נתקלות בקשיים להשמיע את קולן ולקבל הגנה מהחברה בכלל וממערכת החוק בפרט. יש לנו נטייה טבעית ומובנת להגן על הקרובים אלינו. קרובי משפחה, מנהיגי קהילה וכו'. אבל אל לנו לתת לזה לסנוור אותנו מהצורך המוסרי, הדתי, האנושי והבסיסי להגן על מי שטוען לפגיעה. יש לי שתי בקשות – אחת לציבור ואחת למנהיגים הרוחניים והחינוכיים שלו.
לציבור אומר: תנו גיבוי למתלוננות ולמתלוננים. זה לא מחייב אותנו להאמין לכל תלונה, אבל הצדק והמוסר דורשים מאיתנו לעמוד לצדו של החלש. ולרבנים, לרבניות ולמנהלי מוסדות חינוך – העמיקו את העיסוק שלכם במוגנות הקהילות והמוסדות. תבדקו את עצמכם בהתנהלות היומיומית, תצהירו שאתם מגבים את המתלוננים ופתחו בפניהם ובפני נפגעים עתידיים את הדלת.
במקביל, תמכו בתוכניות ובהכשרה מקצועית כדי להעלות מודעות ולהקנות כלים למוגנות לכם ולכלל הציבור. ישנם נושאים שבהם תורת ישראל הופכת להיות חדה וברורה – דרך ארץ, אנושיות ועזרה לזולת. ערכים אלה הם המקומות שבהם ההנהגה הדתית חוטאת כלפי הדת היהודית פעם אחר פעם. הגיעה העת שההנהגה הדתית תפתח חמלה ואנושיות כלפי נפגעים ונפגעות ותדע להקשיב ולהכיל מקרים כאלה.
הכותב הוא מייסד המכון לחקר היהדות והציונות, לשעבר יו"ר בני עקיבא העולמית