לעולם יהא אדם! כך נהג הרב דרוקמן לדייק בתפילה של "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי" - הדרך הנכונה לקרוא את התפילה היא קודם כל תהיה אדם, ורק לאחר מכן מגיעים כל התוספות החשובות. לפעמים ככל שהרב יותר גדול, כך גם הלשכה והעוזרים, והדרך להגיע אל הרב הופכת להיות ארוכה ומסורבלת וצריכים קשרים ובעלי מעמד. מורי ורבי הרב דרוקמן זצ"ל לא היה כזה. הרב היה פשוט שבפשוטים, זמין לכל אדם ולכל עניין.
הבית של הרב באמת לא היה נעול. אלה שלא הכירו אותו היו דופקים בדלת, מאלצים את הרב לצעוק את ה"כן" המפורסם, ממתין שאותו אחד יגשש את דרכו פנימה לתוך חדר הלימוד. לתוך החדר שקירותיו ספרים מרצפה ועד תקרה, ושולחן עבודה ענק בראש החדר, מלא בניירות ובמשימות ובספרים. ורוב האנשים, כולל הפשוטים ביותר, יודעים שפשוט אפשר להיכנס לבית של הרב.
הרב תמיד יהיה עסוק - בפגישה, בשיעור - אבל אם אותו אחד יבקש לשוחח עם הרב, להיפגש עם הרב בנושא חשוב זה או אחר, יגיד לו הרב, אין בעיה, תתקשר אליי בלילה אחרי 24:30 או מאוחר יותר, אם הזמנים המוקדמים כבר תפוסים.
הרב היה אדם באמת פשוט, לבש בגדים פשוטים, דיבר דיבורים פשוטים, אפילו התורה של הרב היא תורה פשוטה. שיחרו לדלתו כולם - ראשי ממשלה, שרים וחברי כנסת, רמטכ"לים, אדמו"רים, הרבנים הגדולים, כולם רצו את עצתו ואת שיתופו. והסיבה המרכזית לזה כי הרב באמת לא חיפש כבוד ולא רצה קרדיט. כל מבקש עצתו ידע שהרב ייתן לו עצה נקייה, נטולת אינטרסים, כזאת שרואה את טובת האומה.
ואסיים בסיפור אישי: ב־2009 הארץ רעדה מפסק דין לא ראוי של בית דין באשדוד. רב מהמחנה החרדי המתנגד לרב דרוקמן הודיע על החלטתו לבטל רטרואקטיבית את כל גיורי הרב. זאת פצצה שהוטלה על כ־50 אלף גרים. עולם התורה רעש, הרבנות הראשית התגייסה לסייע ואני הגעתי לרב על מנת להשיב מלחמה. התחלתי להסביר לו על הצורך בלהקים צוות שישיב מלחמה, מאבק נגד הפגיעה החמורה ברב.
הרב שם יד על ידי ואמר לי "נפתלי, אנחנו לא משיבים מלחמה. אתה רוצה לעשות, פשוט תפתח עוד כיתות גיור, תעזור לעוד אנשים להתגייר". וכך היה, הקמנו את עמי אולפני גיור, והגברנו עוד תורה וחסד בעם ישראל. הרבנות הראשית ביטלה את אותו פסק דין שערורייתי ואנחנו קיבלנו עוד שיעור מהרב. בחושך לא נלחמים במקלות, פשוט מדליקים אור.
הכותב הוא מנכ"ל קרן ייעוד, שימש בעבר מנכ"ל ישיבת אור עציון והיה יד ימינו של הרב דרוקמן עשרות שנים