התודעה הציבורית נושאת קביעה שרירותית שלפיה “החרדים לא עובדים”, ולכן השבויים בתוך תפיסה זו עשויים להיות מופתעים מנתונים שמראים מעט אחרת. הנתונים החדשים של שנתון החברה החרדית לשנת 2022, שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה, מראים כי 80% מהנשים החרדיות ו־53.5% מהגברים החרדים עובדים. חשוב להציג את הנתונים הללו, אבל לא כדי שימחאו לנו כפיים. המטרה היא קודם כל לנפץ את הסטיגמה הישנה על חרדים “פרזיטים” שחיים על חשבון אחרים. אם מנקים את רעשי הרקע, רוב הציבור החרדי עובד לפרנסתו.
כבר בבחירות 1999 נשאה כרזה של מפלגת שינוי את הכותרת “שלום לך פראייר”. היא פנתה לחילוני הפראייר ש”אחרי שחרורך מצה”ל תצטרך לעבוד כדי לפרנס ממסיך בחור חרדי הפטור מעבודה”. בהמשך הכרזה ישנה התייחסות לבחור החרדי ש”לא עבד יום אחד בחייו”. כבר אז הדימוי השלילי של החרדים התקבע. לא משנה כמה נתונים הוצגו על תעסוקת חרדים, מה משמעות התרומה שלהם לחברה ואילו חסמים חוצצים ביניהם לשוק העבודה.
במקום לחזור על העובדות שמרבית החרדים עובדים, ששיעורי ההתנדבות שלהם גבוהים, שהם מקימים ארגוני חירום והצלה ושהרבה מהם קשורים בנפשם לארץ ישראל ולא חושבים לרדת מהארץ בגלל שיקר וקשה להם - אנסה דווקא לזרום עם הצעתו של העיתונאי בן כספית בטור שפרסם לאחרונה בעיתון זה. הרעיון שלו ש"תהיה כאן מדינת ישראל ומדינת יהודה" - ממחיש את התהום האידיאולוגית שנפערה בין חרדים לחילונים.
מדינת יהודה, כפי שניתן לדמיין, תמשיך את תרבות לימוד התורה ושילובה במרקם החיים, ואילו מדינת ישראל תתקיים בנפרד כחופשית וליברלית. מדינת ישראל תקדש את אינטל ומייקרוסופט, בזמן שמדינת יהודה תטפח את התלמוד הבבלי ואת "שולחן ערוך". במדינת ישראל יהפוך מגן דוד לחומת אש, ובמדינת יהודה - למגן אברהם. במדינת ישראל שבת תהיה ככל הימים, לא יהיו הגבלות דתיות על אוכל, גיור ונישואים. כל אחד יחיה כרצונו. כולם יהפכו למדענים, רופאים והייטקיסטים. אם יסכימו להכניס פועלים חרדים לפי מכסות, תהיה זו מחווה נחמדה לשכנים. מדינת ישראל תהיה אוטופיה לא למהדרין.
אחת הבעיות עם המודל הזה היא ההתעלמות מהקשר הבלתי נמנע בין תורת ישראל לארץ ישראל. משל הקשר שלנו למקום הזה הוא מקרי לחלוטין. סתם הגענו אליו רק כי אוגנדה הייתה תפוסה. אולי נוח להתעלם מכך, אבל הקשר הזה מבוסס על מחויבות הדדית בין עם ישראל ותורת ישראל. ללא בסיס דתי, על מה מבוסס קיומנו כעם וכריבון על האדמה הזאת?
אם העם צריך להתפצל, הוא כבר לא עם אחד. הוא בליל שבטי נטול זהות משותפת. לאורך ההיסטוריה, פיצולים תמיד בישרו רעות לעתידנו. לכן, בניגוד להצעתו של בן כספית, אני דווקא חושב שהשותפות הזאת צריכה להימשך. מחלוקות תמיד היו חלק מההווי היהודי. לא צריך להסכים, אבל תמיד חשוב להמשיך לדבר. לשמר את היכולת לתפקד כעם. אסור לוותר במחי מקלדת על המטרה הגדולה של בית לאומי לעם היהודי. וכן, ישראל היא בית גם לחרדים שמשמרים את המפעל התורני שהיה ועודנו מקור רוחו ותחייתו של העם היהודי לאורך אלפי שנים. למי שלא רואה חשיבות בתרבות זו ובקשר שלה לארץ הזאת, אולי הנתונים החדשים יכולים לעזור. החרדים גם עובדים.