הצבעת עצרת האו”ם שאישרה את ההצעה הפלסטינית לבקש חוות דעת מבית המשפט הבינלאומי בהאג לגבי הכיבוש הישראלי העלתה שוב את הטענות בימין הישראלי בדבר חוסר ההוגנות כלפי ישראל בזירה הבינלאומית. הטענה המקובלת היא שיש רוב אוטומטי של מדינות שעמדתן תומכת בזכויות הפלסטיניות, ועל כן זירת האו”ם מפלה כנגדנו. בדיון בתוכנית “המטה המרכזי” בערוץ 13, שבו השתתפתי, טען עו"ד ציון אמיר שבית המשפט הבינלאומי בהאג הוא פוליטי ואינו שופט על פי דין צדק, שכן הוא מבטא את העמדה של רוב מדינות האו”ם שעוינות את ישראל.

בית הדין הבינלאומי בהאג זוכה זה עשרות שנים ליוקרה רבה בקהילה המשפטית הבינלאומית, ופסיקותיו הן בעלות משקל רב. יוקרה זו לא הייתה נקנית אילו בית הדין היה פוליטי ומוטה בפסיקותיו. מכל מקום, הטענות הללו של פוליטיזציה של המשפט הבינלאומי מוזרות כשהן מגיעות מאותם גורמים אשר מסבירים לנו מדוע בית המשפט העליון בישראל צריך להיות פוליטי, להיבחר על ידי פוליטיקאים, על פי השקפת עולם פוליטית, ולבטא בפסיקותיו את עמדת הרוב, שאחרת אותו רוב עצמו יוכל לבטלן בפסקת התגברות בנוסח זה או אחר.

ואגב החלטות רוב – כדאי לזכור שבזירה הפוליטית ישראל פועלת זה עשורים תוך הישענות על ארצות הברית כדי לסכל החלטות רוב באו”ם. במשך שנים נמנע האו”ם מלהטיל סנקציות נגדנו בשל הווטו האמריקאי במועצת הביטחון - וטו שנדרש משום שעמדת ישראל נמצאת כמעט תמיד במיעוט. כך למשל, ללא הווטו האמריקאי כבר מזמן פלסטין הייתה הופכת לחברה באו”ם, ועלינו היו מוטלות סנקציות בשל הכיבוש המתמשך.

העונשים שממשלתנו מטילה על הפלסטינים כאשר הם מבקשים סעד מהמוסדות הבינלאומיים הם לא פחות מחוצפה, והקריאה לפעולה הזאת “טרור מדיני” היא האבסורד בהתגלמותו. המאבק המדיני והמשפטי הפלסטיני הוא ההפך הגמור מטרור. הזירה המדינית והמשפטית נועדה מטבעה לפתרון מחלוקות בלא שפך דם. ההתנגדות הישראלית לכל בירור בזירות אלה מטילה צל על הטענות המוצדקות כנגד טרור שהוא הפעלת אלימות כלפי אזרחים. באותה מידה, האשמת הקהילה הבינלאומית באנטישמיות בשל עמדתה בעד זכויות הפלסטינים היא זילות הנושא, הופכת את המושג אנטישמיות לריק מתוכן ופוגעת במאבק המוצדק בגזענות ושנאת זרים כנגד יהודים.

יש לזכור שישראל קיבלה לגיטימציה בינלאומית להפוך למדינה בזכות האומות המאוחדות ושבתי המשפט בהאג הוקמו כחלק מלקחי מלחמת העולם השנייה כדי לאפשר פורום בינלאומי מוכר ליישוב סכסוכים וכן למנוע פשעי מלחמה והפרת זכויות אדם ולהעניש את מבצעיהם. קו ישיר עובר בין ההתנגדות הישראלית לטריבונלים המשפטיים הבינלאומיים ובין המדיניות של הממשלה הנוכחית לפגוע בעצמאות בתי המשפט שלנו שמשמעותה, בין היתר – פגיעה בהגנה על מיעוטים אצלנו. הפגיעה במערכת המשפט תמנע גם את ההגנה עלינו במוסדות האו”ם, שכן ארצות הברית, ולעתים רבות גם מדינות אירופה ובעיקר גרמניה, מגינות עלינו במוסדות הבינלאומיים בטענה שאנחנו דמוקרטיה ושיש לנו מערכת משפט עצמאית. ללא בית משפט עצמאי, שיכול להגן על זכויות מיעוט כנגד דורסנות הרוב, לא תהיה הגנה לישראל במוסדות הבינלאומיים.

אי אפשר להמשיך לטעון שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ושעמדת רוב המדינות נגדנו אינה מוסרית כיוון שהן אינן דמוקרטיות, ובאותו זמן לרסק את הדמוקרטיה בישראל. הטענה שהעולם כולו נגדנו עלולה להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה אם נמשיך בכיבוש ובהפרת זכויות מיעוטים ונפגע במוסדות שמאפשרים לנו להיות חלק מהקהילה הבינלאומית של הדמוקרטיות הליברליות שמכבדות את הדין הבינלאומי. 

הכותב הוא חבר הוועד המנהל של "מתווים", מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בוושינגטון ובבוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה