ב-2016, עם הולדת בכורנו - אשתי, אני ואגודת הלהט"ב הגשנו את בג"ץ צור וייסלברג לשוויון ברישום הורות להט"בית. רציתי שהמדינה תכיר בי כאמא של בני וכאישה לסבית, האמנתי בכוחו של בג"ץ לכפות זאת עליה. שנים קודם לכן, גם אני – כמוכם - אימצתי את האגדות על "בג"ץ הליברלי", "המוטה" "והפרוגרסיבי" כאמת חלוטה. קניתי את הסיפורים על חונטה של שופטים חילוניים מצביעי שמאל "שכופה את ערכיה על הרוב ורואה את עצמה כמעל הכנסת" (כדברי השר לוין). 

אבל ראו איזה פלא – בשש השנים שחלפו מאז שהגשנו את העתירה ועד שנדחתה בשנה שעברה - ראיתי איך נופלות בזו אחר זו כמעט כל העתירות שהגישו חברי וחברותיי לקהילה הגאה. יודעות ויודעים מה היתה ככלל סיבת הדחייה? שסוגיות כאלו מצריכות חקיקה, ואין זה מקום בג"ץ להכריע בהן.

אותו בג"ץ מושמץ, בחר לא להכריע, לסגת אחורה ולהותיר את ההכרעה לזירה הפוליטית. מבולבלים? גם אנחנו. מצד אחד סיפורי (בדיה) על מפלגת השמאל "בית המשפט העליון", ומצד שני – העובדות: בכל שנה נדחות או נמחקות על ידי בג"ץ מאות (!) עתירות כנגד רשויות המדינה. מבין עשרות נושאים המובאים לפתחו של בג"ץ, תוכלו למצוא אחת לכמה שנים הכרעה שאפשר לייחס לה מאפיינים ליברליים – וזאת מול מאות פסיקות שמצדדות במדיניות הממשלה או משאירות את מלאכת ההכרעה בידי הכנסת. אל תאמינו לי, וגם אל תאמינו למתווכים יודעי ח"ן אחרים – בדקו בעצמכם ישירות מפי הגבורה באתר בית המשפט העליון. אפילו המלעיזים הקיצוניים ביותר, שזועקים נגד מערכת משפט פרוגרסיבית וחסרת רסן לכאורה, מצליחים לקבץ רק קומץ דל של פסיקות "תועבה". ביניהן הם ימנו פסיקות כמו זו שאמנם אסרה על מסעדות להיקרא "כשרות" אך אפשרה להן, לא עלינו, לתלות על הקיר תעודת כשרות שאינה מטעם מונופול הכשרות של הרבנות הראשית; וכמובן את ההכרעה הפרו-להט"בית (היחידה! מבין עשרות עתירות שהוגשו בחמש-עשרה השנים האחרונות!) בנושא השוויון בחוק הפונדקאות גם ללהט"בים. לצד ההכרעה הזו, כאמור, נדחו כל הפניות הלהט"ביות לבג"ץ להכרה בזכויות. 

גם במקרה שלנו העליון גלגל אותנו מכל המדרגות והעביר את התפוח האדמה הלוהט לכנסת. ההרכב המורחב בו נדונה העתירה כלל שבעה שופטי עליון: שישה גברים - שלושה מהם חובשי כיפה (מתוכם שניים המתגוררים מעבר לקו הירוק); שני שופטים ילידי תל אביב – אחד חילוני ואחד בוגר מערכת החינוך הדתית; שופט ערבי אחד ואישה אחת – כבוד הנשיאה חיות. אל מול זה באים שלוחיו של ראש ממשלתנו ומתארים מוסד שמנוהל לכל הפחות כעמותת שמאל קיצונית. אותם מספרי סיפורים טועני קיפוח קוראים לגיוון הרכב שופטי העליון. ואני אומרת – נהדר. גיוון הוא דבר חשוב ומבורך. בואו נוסיף לגוון את ההרכב ויפה שעה אחת קודם.

אבל למה לשפוך את המים עם התינוק? למה לאיין את תפקידו של בג"ץ באמצעות פסקת התגברות ופסילת עילת הסבירות? מי פספס את הפרק בלימודי אזרחות לפיו השיטה מבוססת על הפרדת רשויות ובלמים ואיזונים ביניהן? מי שכח שפסילת חוקים של הדרג הפוליטי בעת הצורך היא הגדרת התפקיד של מערכת המשפט במשטר דמוקרטי? מי שרוצה יותר כח, ורוצה לפעול בלי רסן, גם במחיר של רמיסת כללי המשחק. חברות וחברים יקרים שלי, בנות ובני העם שאני אוהבת, אזרחיות ואזרחי המולדת שלי – אל תלכו שולל. גם לי כשמאלנית ולהט"בית בג"ץ לא עזר, וזה לא הופך אותו ללא לגיטימי. אל תבלעו את סיפורי התעמולה רק בשם הכעס והשנאה לשמאל. אל תלכו עיוורים למהלך שכל קול שקול מזדעק נגדו, רק משום שהצבעתם למחנה שאליו משתייכים מוביליה. אסור לנו לתת למחנאות להפוך אותנו לא-ענייניים עד כדי כך.