אם יש בפוליטיקה כשלעצמה תופעה של גניבת דעת או של הפצת שקרים מכוונת במטרה להזיק ליריב ומאידך להעלים את האמת העובדתית, הרי הקמפיין של מה שקרוי היום שמאל־מרכז – צריך לקבל פרס בינלאומי על הצטיינות בכל אלה.
השקר הגדול ביותר בעיניי, הזוכה לתפוצה אדירה בתקשורת, הוא הטענה כאילו הרפורמה במערכת המשפט מסכנת את הדמוקרטיה. אחוזים בודדים באוכלוסייה, בייחוד בעלי השכלה משפטית, יודעים שטענה זאת יסודה בשקר ובאה להוליך שולל את הציבור כדי שיצביע בבחירות הבאות עבור אותו שמאל־מרכז שמר לפיד שם את עצמו בראש הנהגתו, על אף טיעוניו הרדודים.
בשיטת הבחירות הדמוקרטיות למופת במדינת ישראל, העלמת האמת מהאזרחים היא פשוט שערורייתית. המשפטנים של האופוזיציה מסתירים מהציבור את האמת הפשוטה: אין בנמצא שום חוק המסמיך את בית המשפט העליון (או כל ערכאה אחרת) לבטל חוקים שהכנסת קיבלה. הציבור ברובו נוטה להאמין כאילו היום מוסמך בית המשפט לבטל החלטות מדיניות ממשלתיות ואת החלטות הכנסת, וכאילו הרפורמה המתוכננת באה לבטל סמכות זאת. אך האמת הפשוטה היא שאין היום – וגם לא הייתה אתמול – סמכות לבית המשפט לבטל את חוקי הכנסת.
בדמוקרטיה פרלמנטרית, כמקובל בעולם המערבי כולו, אלה שקיבלו את מרב הקולות בבחירות - הם אלה המרכיבים את הממשלה לפי תוכניתם שלהם, לפי האידיאולוגיה שלהם, ולא לפי תוכניות מי שהפסיד בבחירות.
לפי תעמולת הכזב המופצת בכל מהדורות החדשות, רוצים עכשיו להגביל את סמכות בית המשפט העליון לבטל חוקים, אולם כאמור סמכות כזאת מעולם לא ניתנה לבית המשפט. ההפך הוא הנכון: בית המשפט העליון, לפי דעתו הקפריזית של מר אהרן ברק מאז כיהן כנשיאו, הוא שמסיג את גבול הכנסת והממשלה ושם לצחוק את רצון הבוחרים, בהתיימרו לבטל חוקים והחלטות מדיניות בלי שהוסמך לכך.
לפיכך הרפורמה בכלל אינה מספקת, מפני שגם לפי כוונתו של שר המשפטים יריב לוין, לבית המשפט העליון תהיה סמכות מלאה לבטל חוקים במגבלות מסוימות, כגון קביעת פסקת התגברות, שלפיה סמכות הביטול תהיה כפופה להצבעה חוזרת ברוב מיוחס בכנסת שמבטלת את החלטת הביטול של בית המשפט. מסורבל? מיותר? נכון, אך זאת ההצעה של לוין. הרפורמה, אפוא, נמנעת מלהצהיר שלא תהיה אפשרות ביטול של חוקי הכנסת, אלא רק בביטולם או שינויים בכנסת עצמה.
הרפורמה השנייה ביחס לבית המשפט העליון היא שיש להחזיר את הדוקטרינה של זכות העמידה – עיקרון מחייב עד לעידן של ברק – כדי שלבג"ץ תהיה גישה ומעמד רק לעותרים שיוכיחו קיום פגיעה ישירה בהם – אחרת אין להם זכות עמידה, ועתירתם תידחה על הסף. במצב הקטסטרופלי של היום, בג"ץ למעשה מזמין את כלל הציבור להגיש עתירות בעניינים שכלל אינם מעניינם האישי של העותרים. לכך אין תקדים בעולם. זאת גם הסיבה להצפת בג"ץ בעתירות.