במערכה הכבדה הניטשת בימים אלה על עתיד הדמוקרטיה הישראלית, עולה פעמים רבות השאלה: אז מה כן? לעתים זו שאלה הנשאלת בכנות, על ידי אנשים הסבורים שיש צורך לשפר את הדמוקרטיה. אבל לעתים, וזה לצערי נפוץ יותר, זו שאלה המנסה לכפות נרטיב שגוי, שלא לומר שקרי, לפיו אין שום הצעה קונקרטית על השולחן למעט זו המוצעת, בגרסאות שונות ודומות, על ידי השר יריב לוין ויו"ר ועדת חוקה, ח"כ שמחה רוטמן.
הנרטיב הזה חייב לחלוף מהעולם. למעלה מ־30 שנה גופים שונים שמטרתם חיזוק הדמוקרטיה, בהם המכון הישראלי לדמוקרטיה, עוסקים בשאלה "מה כן?". לכולם ברור כי ההסדרים החוקתיים וכללי המשחק של הדמוקרטיה שבריריים במיוחד, וכי אתגר ייצוב הדמוקרטיה ובניית כללי המשחק חייב להיות בראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל. בימים האחרונים הצטרף גם נשיא המדינה ליוזמה – וגם הוא ענה לשאלה מה כן. יותר מכך – הוא ענה לשאלה מה לא – לא לתוכנית שתדרוס את האפשרות להגן על זכויות אדם. שתרכז כוח מופרז בידי ממשלה שאין עליה בקרה או פיקוח.
אנחנו, במכון הישראלי לדמוקרטיה, ייסדנו את מדד הדמוקרטיה, שאלנו שאלות עומק על יהדות, דמוקרטיה וזכויות אדם, וכתבנו עשרות הצעות חקיקה, דפי עמדה וניירות מדיניות. במקביל קיימנו כנסים ומפגשים עם גורמים מכל הזרמים והגוונים, עמיתים ויריבים, הקמנו שולחנות עגולים מתוך רצון לשתף ולהשתתף. בכולם התמקדנו במגוון הרחב של "מה כן”.
עקרון היסוד המנחה את תפיסת העולם הדמוקרטית הוא שדמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב. דמוקרטיה היא גם הגנה על זכויות אדם, הגנה המובטחת רק על ידי שלטון החוק, הפרדת רשויות ומערכת שיפוטית בלתי תלויה. אפשר לשנות, מותר לשנות, ולעתים חייבים לשנות, אלא שהבסיס לשינוי מותנה בראש ובראשונה ביצירת "כיפת ברזל" דמוקרטית לאזרחי המדינה, שתגן על חירותם, על כבוד האדם שלהם, על היותם אזרחים שווי זכויות.
אז מה כן? לפני כל שינוי קריטי בכללי המשחק, כצעד ראשון, עלינו לעגן את המחויבות לערכי מגילת העצמאות בחוק יסוד, ולהשלים את חקיקת מגילת זכויות היסוד: חוק יסוד השוויון, חוק יסוד: חופש הביטוי והאסיפה, חוק יסוד: חופש דת ומצפון וחוק יסוד: זכויות במשפט. בשלב השני, רק לאחר שבנינו שכבת הגנה דמוקרטית אקטיבית על האזרח - תתכנס הכנסת לחקיקת חוק יסוד: החקיקה. החוק ישריין את חוקי היסוד ויעגן את ההליך החוקתי. מכאן תיסלל הדרך לתיקונים בחוק יסוד: השפיטה, לבנייתה של מערכת המשפט ומוסד היועץ המשפטי כמוסדות עצמאיים, מגוונים מבחינה חברתית ומשפטית ושקופים. אחר כך נתמודד עם אתגרים נוספים, אבל המערכת כולה תהיה כבר יציבה יותר ושברירית פחות.
השינויים המוצעים כיום על ידי הממשלה הם לא רפורמה אלא הרס. ה־D9 המסתער על הרשות השופטת לא מסתער עליה בלבד. הוא דורס בדרכו חירויות וזכויות של כל אחד ואחת מאיתנו ומערער את הדמוקרטיה. מפעיליו חותרים למקסימום כוח ללא בלמים, ללא איזונים. אחרי שהרפורמה תעבור, זכויות של זוגות להט"ב יהיו בסכנה ממשית. חיילים משוחררים יראו לצדם בחורי ישיבות שלא שירתו יום – אך זכאים לאותן זכויות. לא יהיה בית משפט עצמאי וחזק לפנות אליו. תסכולים אפשר יהיה להוציא בקלפי, פעם בארבע שנים, זאת בהנחה שהליך הבחירות יישאר חופשי ולא יהונדס כך ששליטת הקואליציה המכהנת תימשך.
אני קורא לכל הדואגים לשלומה של הדמוקרטיה: עצרו עכשיו לפני שיהיה מאוחר. בואו נפעל יחד, בשיתוף פעולה חוצה מפלגות ומגזרים. אין טעם בחילופי האשמות. אין תכלית בהתבצרות או בגלגול אחריות. זו שעת השי"ן. האלטרנטיבה החוקתית להרס הדמוקרטיה מונחת על השולחן, והיא חייבת להיות חלק מהותי מהדיון.
הכותב הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה