כולנו זוכרים (אם כי מדחיקים) מה הולידה הקיצוניות בהיסטוריה של עמנו: מלחמת אחים, חורבן המקדש וגלות; חוסר יכולת של המחתרות היהודיות בגטו ורשה לאחד כוחות לקראת המרד; רצח ראש ממשלה בישראל; ואלה הן רק דוגמאות אחדות.
עמדה קיצונית אוטמת את המחזיק בה מלבחון ידיעות נוספות או עובדות שלא מתיישבות עם עמדתו. הקיצוניות מתבטאת במונחים טוטאליים, מבצעת הכללות, נתפסת לשנאה עיוורת, להשמצות ולדעות קדומות ולא נותנת לעובדות להסיט אותה ממטרתה ולרופף את נחרצותה.
לאיש מאיתנו אין מונופול על התבונה. דווקא האזנה לזולת בנפש חפצה עשויה להצביע בפנינו על נקודות הדורשות תיקון או שינוי בעמדתנו. זו גם גישת ההגינות הבסיסית – התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות. דרך האמצע נובעת למעשה מהצורך להתחשב בזולת ולמצוא פתרון ששני הצדדים יוכלו לחיות איתו.
עם זאת, יש לזכור כי גם אם השיח מכבד וקשוב, עדיין נשארת גם שאלת התוכן והיא לא פחות חשובה. האם יש מצבים שבהם הקיצוניות מוצדקת? המונח קיצוניות, בשונה מדרך האמצע, מניח שיש צד נכון וצד שגוי. האם אין בחיים מצבים מובהקים של אסור ומותר?
כאלה ישנם בוודאי, אולם חוכמה לא פשוטה היא לזהות מתי אנו ניצבים בפני מצב שכזה, ומתי זוהי קביעה הנובעת מאגו או מעצלות מחשבתית. כדי להגיע לפתרון מוסכם חייבים להפנים שלוש תובנות.
הראשונה, לאיש לא ניתן מונופול על התבונה, ולפיכך ייתכן שיש גם מן האמת והצדק בעמדות של הזולת. השנייה, לאחר יש זכות לחשוב ולפעול בשונה ממך, כפי שלך יש זכות לחשוב ולפעול בשונה ממנו. ההגבלה היחידה על חופש הפעולה היא במקום שבו הוא פוגע בזולת.
השלישית, כדי לשחרר את השכל לזהות את הפתרון המוסכם, צריך לנטרל את העכבות הרגשיות הנובעות משש החולשות האנושיות – קנאה, שנאה, אהבה, תאווה, פחד וכעס.
להגיע להידברות
נקפוץ למים הסוערים של הימים האלה. הדמוקרטיה איננה היעד אלא המסע, הדרך. במובן זה הקיצוניות היא ההפך משביל הזהב. הדמוקרטיה אינה שלטון הרוב בלבד, אלא גם מערכת בלמים ואיזונים הדואגת לכך שהכוח השלטוני לא ירוכז בידי גורם אחד, דבר העלול להביא להשחתתו. הטענות שנשמעות מן הצדדים השונים במשבר המהפכה החוקתית הן: מצב יחסי הביקורת והאיזון ההדדיים בין רשויות השלטון הוא פגום ויש לשנותו; הרפורמה המוצעת פוגעת באופן קיצוני באיזון שנוצר בין הרשויות, ומדינת ישראל תחדל מלהיות דמוקרטיה אמיתית.
מאחורי הרפורמה עומדים שיקולים זרים של רצון להגן על נאשמים בפלילים; מאחורי ההתנגדות לרפורמה עומדים שיקולים של הרצון לשמר הגמוניה שלטת המפלה מגזרים בעלי רקע שונה.
הקו המתון קורא להגיע בתהליך משותף להבנות ולהסכמות. הקו הקיצוני קורא לשלול מכל וכל את עמדות הצד האחר. בתווך ניצבת השאלה אם יש עמדות שאסור להסכים איתן בשום פנים ואופן מפני שהן מבטאות את הרס הדמוקרטיה ואת הרס המדינה. בלשונם של האוחזים בגישה זו - "על מה נתפשר, על אורך חבל התלייה? על רוחב הלהב של הגיליוטינה?"
השלב הראשון בהתרת המצב המסובך הוא לערוך הבחנה בין עקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית ובין גישות ועמדות שונות היוצקות בהם תוכן.
כך לדוגמה, קיומן של שלוש רשויות עצמאיות ושמירה על הפרדת רשויות המבטיחה בלמים ואיזונים הם עקרונות דמוקרטיים בסיסיים שאין לפגוע בהם. כזו היא גם הגנת זכויות הפרט מפני עריצות הרוב, או הדרישה לסבירותו של מעשה שלטוני ולשיתוף ולשיקוף הוגן של מגזרי הציבור בהרכב הרשויות השונות. המנגנונים והתהליכים שבאמצעותם ימומשו עקרונות אלה הם עניין לבחינה ולדיון, ועליהם ניתן לקיים תהליך של הידברות.
הנכונות להגיע להידברות ולבחינת הפתרונות השונים חייבת להיות מנותקת משיקולים זרים הנובעים מרצון להגן על פוליטיקאי כזה או אחר מבירור חשדות פליליים נגדו, כמו גם מאגו של אנשי ציבור או פעילי ציבור המאוהבים יתר על המידה במעמדם כמובילי העמדה שאותה הם מנסים לקדם.
משפט שלמה בתנ"ך הציג מחלוקת שנראתה בלתי פתירה: שתי נשים שונות טענו לאמהותן על תינוק אחד. החכם מכל אדם, בצוותו לחתוך את התינוק לשניים, העמיד את האמהות במבחן שנועד לבדוק מי אוהבת את התינוק יותר עד שתעדיף לאבדו מאשר להניח לו למות. בפרשנות מעט שונה, חשף מבחן שלמה למעשה מי מאוהבת יותר במטרה – בתינוק – ומי בתהליך – בשוויון המתמטי של חצייתו לשניים.
קריאתו של נשיא המדינה בימים אלה לשני הצדדים לקיים הידברות כדי להגיע להסכמות זכתה משני הצדדים לתגובות החושפות מי מאוהב בתהליך של כיפוף הידיים ומי מעוניין באמת ובתמים להגיע למטרה של פתרון בהסכמה רחבה. התינוק במקרה הזה הוא הדמוקרטיה הישראלית וקיומה של מדינת ישראל.
הפרק הבא בסיפור ההיסטוריה של הדמוקרטיה הישראלית נמצא בימים אלה בכתיבה. כדי שלא יהיה זה הפרק האחרון, על כולנו לבחור בשביל הזהב.
הכותב הוא מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל