ברור שהמאבק הוא כבר לא שמאל וימין, חילונים ודתיים. מדובר במאבק על דמותה, ביטחונה, כלכלתה וקיומה של ישראל. המציאות בימים אלה עלולה להוביל למצב שבעוד 30־40 שנה נכדים של בני הדור הזה ישאלו: “סבא, איפה היית בחורף 2023? איך לא מנעתם את זה? איך יכולתם לעמוד מנגד, לראות את מה שמתרחש ולהחריש?”.
מתחזקת כאן התחושה שמחוללי המהפכה המתרחשת לנגד עינינו שחררו לגמרי את הרסן, והם מגבירים את הדהרה במלוא העוצמה לעבר התנגשות עם בג”ץ, תוך התעלמות מכללי השלטון הדמוקרטי, ועם השלכות מדאיגות של היווצרות צונאמי לאומי שאת סופו מי ישורנו.
האחראי העיקרי למצב הוא ראש הממשלה נתניהו, שמצד אחד נוח לו שהוא מוגבל במעורבותו בכל מה שקשור לנושאים משפטיים, ויש מי שעוסק בעבודה השחורה עבורו, ומנגד נחשף בימים קשים אלה במלוא חולשתו וחוסר מנהיגותו. לאורך שנים רבים קשרו כתרים לראשו של “ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה כאן”, לדבריהם, מאז קום המדינה, אך מי שעוקב אחר התנהלותו בימים אלה רואה ראש ממשלה לחוץ, מפוחד, שניצב כחדל אישים מול שותפיו סמוטריץ’, בן גביר, רוטמן ואפילו מול חבר מפלגתו, שר המשפטים יריב לוין. הרי נתניהו מבין משהו בכלכלה, בביטחון, במדיניות חוץ ופנים. אין ספק שהוא מבין היטב את הנזק הכבד שנגרם וייגרם עקב ההתנהלות הזו. ולמרות זאת לא ראינו אותו תופס מנהיגות כפי שהיינו מצפים.
על פי סעיף 16 לחוק יסוד: הממשלה, ראש ממשלה יצא לנבצרות בשני מקרים: על רקע רפואי שמונע ממנו לתפקד כפי שהיה עם אריק שרון, או על רקע משפטי. במציאות הנוכחית, אם טובת המדינה והעם חשובה לנתניהו באמת, הוא חייב להכריז על נבצרות ולהודיע לנשיא הרצוג: “נבצר ממני לנהל את המדינה כפי שמצופה ממני בשעות אלה”. אחרי הכל, מה זו אחריות לאומית של מנהיג אם לא להתייצב בראש הפירמידה, בעיקר בשעות קשות, ולעשות כל מה שניתן ואפשר על מנת לחלץ את המדינה?
אני יודע שיש מי שילעג כאן לדרישה הזו שאני מציג לנתניהו. אך אני מוצא צורך להזכיר כאן מה חשבו ואמרו ראשי ממשלה מהליכוד על נתניהו הרבה לפני כתבי האישום נגדו. כך למשל, ראש הממשלה יצחק שמיר המנוח אמר על נתניהו בעבר “מלאך החבלה בנימין נתניהו הרס את הליכוד”. הוא גם אמר: “הערבים אותם ערבים, ונתניהו אותו נתניהו, לא הייתי רוצה שיחזור לראשות הליכוד, עדיפה בעיניי ממשלת אחדות משובו של נתניהו, הוא עשה הרבה טעויות ואני לא מאמין שהוא ישתנה, איש כזה לא משתנה כל כך מהר”.
גם ראש הממשלה המנוח שרון ידע לאבחן את נתניהו כבר בראשית דרכו בפוליטיקה, כשלא אחת ביטא זאת בפניו של נתניהו כמו באותו פולמוס ביניהם, כששרון אמר לו: “נתניהו, למי להאמין, לידך הימנית או לידך השמאלית?”. ערב הבחירות ב־1996, כשנתניהו נבחר לראשונה לראשות הממשלה, אמר שרון בראיון טלוויזיוני: “אני מקווה שההבטחות שניתנו לציבור ערב הבחירות יקוימו יותר מההבטחות שניתנו לי. הבעיה היא לא שלי, אלא בעיית אמינותו של ראש הממשלה”. ב־2005 אמר עליו שרון: “האיש הזה בדרך כלל הוא אדם לחוץ או נלחץ, בכל מקרה של לחץ הוא נכנס לפאניקה ומאבד עשתונות, ראיתי אותו ככה מספר פעמים”. לזכותם של שמיר ושרון ייאמר שהם ראו את הנולד הרבה לפני כולם.