לגופו של עניין. פעם שהייתי קטן אני זוכר שאהבתי לראות את הסדרה המצוירת "החיים". סדרה צרפתית מדובבת לעברית. אשר תיארה את גוף האדם על שלל מערכותיו בצורה יפה וככה למדתי על גוף האדם. לו הייתי יכול, הייתי לוקח את הסדרה הזאת ומרענן אותה במקום "גוף האדם", עושה אותה על "החברה הישראלית".

הגפיים הימניות היו מבטאות את מחנה הימין במדינה, הגפיים השמאליות את מחנה השמאל. מכאן מתחילה העלילה להסתבך . זאת כי כל צד רוצה משהו אחר ובעצם ככה הגוף לא זז. הכול תקוע.

מדינת ישראל 2023 נמצאת בצומת דרכים. לאן פניה ? הפגנות השמאל ההולכות ופושטות מעלות הילוך גם ברמת הפרובוקציות והאלימות . מנגד מחנה הימין יחסית ישב בשקט עד אשר הגיע אירוע הירי האחרון שבמהלכו נרצחו שני אחים הי"ד. לאחר אותו אירוע חלק מתושבי השומרון, לקחו את החוק בידיים ויצרו משוואת התרעה חדשה ע"י שריפת מכוניות ומבנים באזור הפיגוע בחווארה.

כרגע כל צד מימין ומשמאל מבטא קיצוניות מסוימת. אותה קיצוניות יכולה להחריף יותר אם לא תיעצר כאן ועכשיו. ישנה מעשייה חסידית ידועה אודות שניים שהתווכחו ובאו לרב שיכריע ביניהם. שמע הרב את דברי הראשון ואמר "אתה צודק". מיד השני קפץ וטען טענות אחרות וגם לו השיב הרב "אתה צודק". אשת הרב שמעה מהצד את הדיון והתפרצה בכעס : "איך ייתכן ששניהם צודקים"? שמע הרב את דבריה ואמר : "גם את צודקת".

מה לעשות שכולם צודקים אבל זה לא מקדם אותנו לשום מקום. אדרבה, כל הפיצול והפירוד הזה, יכול להוביל למקומות שעדיף שיישארו רק כזיכרון היסטוריוני כואב ולא כאירוע קיים בהווה. צריך פה הרגעה לאומית מצד כולם שבסיסה הנקודה היא שיש לנו יותר מה להפסיד כאומה וחברה, אם לא נדע לחיות ביחד.

יש פה אפילו איתות משמים דרך פיגועי הטרור שלוקחים איתם כבר פעמיים צמד אחים שונים לקבורה. אולי אם נבין שאותם "אחים" שנרצחו רק כי היו יהודים וזה כל "חטאם", לא סיבה  מספקת לאחד את כולנו סביב זה ? גם אותם מחבלים נתעבים מפיגועי הטרור בשנה האחרונה בת"א ובני ברק לא שאלו את הקורבנות האם הם ימין או שמאל!

כל שנה ושנה מתקיים דיון אודות סמיכות יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה אל יום העצמאות. האם זה נכון ככה לעשות מעבר כה מהיר מאבלות לשמחה או לא ? השנה יש ביסוס יותר חזק לצד שכן מצדיק את אותה סמיכות. הכוונה היא שדרך אותם קורבנות, אנחנו יכולים לחגוג עוד שנה של תחייה וקיום המדינה. דרך הכאב והסבל של כולנו על הנופלים, נוכל להעריך יותר את המדינה בה אנו חיים ולכן צריך לדעת יותר "לסבול" את האחר.

נחזור לאותו "גוף האדם" מהפתיח. כאשר יש בעיה בריאותית בגוף. מנסים את כל סוגי הטיפול. אם זה כדורים, תרופות, טיפול אלטרנטיבי, ניתוח כירוגי ועוד. מנסים , מתאמצים ומבררים עד שמוצאים מזור ומרפא. כמובן גם תפילה לא תזיק. ככה גם בגוף שלנו בחברה הישראלית, חייבים למצוא דרך אפשרית ולא אפשרית להרגיע את "הגוף". אחרת הגוף לא רק יהיה תקוע אלא חלילה יכול גם לקרוס.